שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אילן דפדי, הורה למחוק שורה של בקשות לתביעות ייצוגיות, אשר נכרכו יחדיו בצורה מלאכותית. הבקשות הוגשו באמצעות עוה"ד משה בן-דרור וינון חימי, ודפדי קובע (12.7.24) שהמהלך נועד לחסוך למבקשים אגרות ברבבות שקלים, תוך שהוא מסרבל את ההליך ומעוות את הקצאת המשאבים השיפוטיים. בקשה אחת כללה חמישה מבקשים והוגשה נגד תשע חברות, ובהן H&O, גוטקס, רשת אפריל ובריל נעליים. הבקשה השנייה כללה שבעה מבקשים (שלושה מהם נכללו גם בבקשה הראשונה) והוגשה נגד שמונה חברות, ובהן הצורפים, אלקטרה קמעונאות, באג, סטימצקי וריקושט. המבקשים טענו לשורה של מעשים פסולים בעסקות של מכר מרחוק, ובהם אי-השבת דמי המשלוח בעת ביטול עסקה ומסירת מידע חסר ללקוחות. דפדי העלה מיוזמתו את האפשרות למחוק חלק מן הבקשות בשל העובדה שמדובר בטענות עובדתיות שונות נגד חברות שאין ביניהן שום קשר. כך למשל, מדובר היה בבקשה הראשונה על בגדים שונים וג'ל ידיים, ובבקשה השנייה - בין היתר על מזוזה, מצלמת רשת, מראה לרכב, ספר ופרחים. "מבקשים שונים רכשו במועדים שונים מוצרים שונים ממשיבות שונות, כך שעל פניו, בכל עסקה מדובר במסכת עובדתית ייחודית שאין לה קשר עובדתי עם עסקה אחרת", אומר דפדי. המבקשים טענו, כי בית המשפט העליון אישר אשתקד הגשת בקשה לתביעה ייצוגית נגד ארבע מועצות דתיות שונות מחלקים שונים של הארץ, ולכן אין מקום לדחות את בקשותיהם שלהם. דפדי משיב, כי כל שנאמר באותו פסק דין הוא, שיש מקרים בהם ניתן לאחד בקשות נגד מספר משיבים, אך ההחלטה נותרה בכל מקרה בידי בית המשפט הדן בבקשות. הנסיבות במקרים שלפניו הן אחרות ומלמדות שלא היה מקום לאיחוד הבקשות, הוא קובע. אין קשר בין החברות, העילות שונות, העובדות שונות, הקבוצות המיוצגות שונות ועלולים להיחשף סודות מסחריים בפני מתחרים. דפדי מצטט בהסכמה את התיאור של אחת החברות: "ניתן לדמיין כיצד ייראה שלב ההוכחות בבקשה, עת תשעה עורכי דין, באי-כוחם של תשע המשיבות, יחקרו את המשיבים - המבקשים בבקשה. כך גם בא-כוחם יחקור בנפרד את תשע נציגי המשיבות שיגישו תצהיר בתמיכה למענה לבקשה. הדברים נכונים ביתר שאת היה ותאושר הבקשה ותנוהל תובענה ייצוגית, מקרה בו שלב ההליכים מקדמיים, תצהירי עדות ראשית, חוות דעת מומחים, חקירות וכו' - הכל יתבצע על-ידי עשרה צדדים להליך. בית המשפט עצמו יצטרך להכריע לגבי כל קבוצה וקבוצה ולגבי כל משיבה ומשיבה מה היקף הקבוצה והיקף הנזק (אם ייקבע שהן קיימות)".

32,000 שקל במקום 272,000 שקל

דפדי מוסיף: "אם נקבל את גישת המבקשים, כי אז לכאורה ניתן יהיה לרכז במסגרת בקשת אישור אחת את כל התאגידים בישראל הפועלים לשיטת המבקשים בניגוד להוראת חוק ספציפית. הדבר אינו מתקבל על הדעת". הוא מקבל את הטענה לפיה "באיחוד המלאכותי של בקשות האישור (כבענייננו), אין כדי להביא לחיסכון בזמן שיפוטי או במשאבים, כי אם לחיסכון כיס של המבקשים". News1 מציין, כי האגרה בבקשה לתביעה ייצוגית בבית המשפט המחוזי היא 16,000 שקל - כך שהמבקשים שילמו סכום זה במקום 144,000 שקל בבקשה הראשונה ובמקום 128,000 שקל בתביעה השנייה. עוד אומר דפדי: "בסיטואציה בה בקשת אישור מרכזת יחדיו מספר משיבות כפי שנעשה במקרה דנן, בהחלט ייתכן כי לגבי חלק מהמשיבות בקשת האישור תידחה; לגבי חלק אחר מהמשיבות יוגש הסדר הסתלקות עם מי מהמבקשים (כפי שאירע במקרה דנן); ייתכן שחלק מהמשיבות יגיעו עם מי מהמבקשים להסדר פשרה במועדים שונים, דבר שיצריך נקיטת פרוצדורה של פרסום ההסדר, העברתו לתגובת היועץ המשפטי ומתן אפשרות לציבור להגיש התנגדות; ולגבי חלק מהמשיבות הבקשה לאישור תתקבל ויהיה עליהן להגיש כתב הגנה, כאשר בהמשך יתקיים הליך של בירור התובענה ומתן פסק דין. "מבחינת מלאי התיקים מדובר בתיק אחד בלבד, שעה שמהותית מדובר במספר רב של תיקים המתנהלים יחדיו. האמור לעיל ממחיש את הקושי בניהול יעיל ונכון של הקצאת משאבי בית המשפט ומכאן ליצירת עיוות אפשרי בהקצאתם". דפדי הותיר מבקשת אחת מול שלוש חברות מקבוצת גוטקס בבקשה הראשונה, ומבקש אחד מול הצורפים בבקשה השנייה. המבקשים חויבו בתשלום הוצאות בסכום כולל של 27,500 שקל.