בבית המשפט המחוזי בירושלים מתנהלת תחת איסור פרסום תביעה של בנק בטענה לגניבת 7 מיליון שקל ממנו, תוך ניצול של עמותות שהוקמו לצרכים ציבוריים. כך מגלה (17.7.24) החלטה של שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב. על-פי ההחלטה, הבנק - שגם שמו אסור בפרסום - הגיש בפברואר אשתקד תביעה בסך 7 מיליון שקל נגד 19 נתבעים, בני משפחה ומספר עמותות שבשליטתם. באפריל 2023 הוצא צו איסור פרסום על פרטי הפרשה ועל "סודות מסחריים" של הבנק. כבוב אומר כי לטענת הבנק - הנתבעים חברו יחדיו "במטרה להונות את הבנק באופן שיטתי ומתוחכם. "כך, לפי הנטען, ניצלו הנתבעים עמותות שהוקמו במסווה של מטרה ציבורית על-מנת לגזול את כספו של הבנק. בתוך כך נטען, גזלו הנתבעים מהבנק סכומי כסף העומדים על 'לכל הפחות 7,002,482 שקל (קרן בלבד)'. עוד צוין בכתב התביעה, כי במקביל להליך קמא, פנה המשיב למשטרת ישראל בתלונה בקשר לאותם מעשים נטענים". איסור הפרסום נראה על פניו תמוה ואף בלתי מוצדק, ודומה שמטרתו העיקרית היא להגן על שמו הטוב של אותו בנק. הכסף שנגנב הוא בסופו של יום כספי ציבור (של מפקידים אחרים), ממוסד האמור להיות נתון לפיקוח רגולטורי הדוק ביותר. קיימת חשיבות ציבורית רבה בחשיפת גניבות בבנקים, כדי שהציבור יוכל לחשב את צעדיו ולהחליט היכן הוא מפקיד את כספו. במקביל, יש חשיבות לידיעה מיהם שלכאורה עמדו מאחורי המעילה הנטענת, כדי להיזהר גם מפניהם. קשה גם להבין מהם אותם "סודות מסחריים" עליהם יש להגן. כבוב דחה את בקשתה של אחת הנתבעות לערער על החלטת השופט המחוזי רם וינוגרד לחייב אותה ונתבעים נוספים להשיב על שאלון שמסר להם הבנק ולהגיש תצהיר גילוי מסמכים. היא טענה שמתן מענה לשאלון עלול להפליל אותה (על-רקע התלונה למשטרה שהגיש הבנק) ויש לה חיסיון מפני הפללה שכזאת. כבוב קבע, כי אין המדובר בזכות השתיקה שהיא מוחלטת ומאפשרת שלא לענות על שום שאלה שהיא, אלא בזכות להימנע מהפללה עצמית שהיא מוגבלת רק לשאלות שהמענה להן אכן עלול להפליל את המשיב. לכן, הנתבעת חייבת ברמה העקרונית לענות על השאלון ולמסור את התצהיר, אך אם תבקש לטעון לחסינות מפני הפללה עצמית - יהיה עליה להצביע על השאלות הספציפיות ובית המשפט יחליט האם לאפשר לה לממש זכות זאת או לחייב אותה להשיב.