ימים אחדים לאחר 7 באוקטובר נפגש ברט סטיבנס, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס, עם
נפתלי בנט בביתו ברעננה. היה זה לפני שצה"ל נכנס לרצועה, ובנט היה מודאג ממרחץ דמים. הייתה לו תוכנית בת ארבעה סעיפים למנוע אותו: לתפוס את נקודות המפתח ברצועה בלי לכבוש את הערים; לספק לעזתים מזון, מים, תרופות ואיזורים ביטחון, אך לא את הדלק הנחוץ לחמאס לתפעול המנהרות; להרוס את חמאס בשורה בלתי פוסקת של מתקפות קרקעיות ממוקדות; ולאפשר יציאה של אנשיו מהרצועה בתמורה לחטופים.
בנימין נתניהו התעלם מן העצה, ולאחר עשרה חודשים - קובע סטיבנס - ישראל לא השיגה אף אחד מיעדיה המרכזיים. חמאס לא הובס, יחיא סינוואר חי ובועט, עשרות חטופים עודם בשבי, רבבות ישראלים עקורים מבתיהם, המדינה מחולקת כמקודם ומבודדת כפי שלא הייתה מעולם, ישראל בסכנת מלחמה עם אירן ושלוחיה.
בשבוע שעבר הם שבו ונפגשו בניו-יורק, וסטיבנס מדווח על שיחתם בהרחבה ובהבלטה (14.8.24). "אני רואה מילים בעלות מסר אחד ומעשים מנוגדים", אומר בנט - הן על עזה והן על אירן. לגבי עזה, בנט תומך בפעולות קצרות, חדות ועוצמתיות היכולות להפיל את חמאס. האפשרות השנייה היא עסקת החטופים והפסקת אש, הכרוכה בשאלת יכולתה של ישראל לנהל מלחמה ארוכה.
נתניהו עושה משהו אחר. הוא מעביר מסרים כפולים, ומדלג בין הבטחות ל"ניצחון מוחלט" לבין עסקה מיידית. במקביל, הוא מנהל מלחמה בעצימות נמוכה, דומה לזו של האמריקנים בווייטנאם, נגד אויב עיקש ובלי סיום נראה לעין. "אני יודע שיש ספירת גופות של לוחמי חמאס, אבל יש להם אוכלוסייה של מיליון איש לגייס מתוכה. הם יכלו לגייס 10,000 איש. כך לא מנצחים במלחמה", טוען בנט.
כשלונו השני של נתניהו הוא מול אירן. במשך שנים הזהיר בנט מפני "אסטרטגיית התמנון" של אירן, בה היא בונה שלוחים ברחבי המזרח התיכון והעולם - מממנת, מחמשת ומדריכה אותם - בלי לשלם מחיר כלשהו. זרועות התמנון גדלו במשך 20 שנה, בעוד נתניהו מתעקש שיש להתמקד בתוכנית הגרעין שלה. "התוצאה היא שקיבלנו את שניהם", אומר בנט. אירן בנתה מסביב לישראל אימפריה של טילים וטרור, ונתניהו סירב לתקוף את מתקניה הגרעיניים כאשר היה אפשר והיא הפכה למדינת-סף.