קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה, בשליטתו של עמוס לוזון, תשלם 10.5 מיליון שקל לקבוצת האנרגיה אדלטק שבשליטת אורי אדלסבורג. לסכום זה יתווספו ריבית והצמדה מאז ספטמבר 2020. כך קובעת (14.8.24) שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי-שטייניץ, אשר קיבלה את ערעורה של אדלטק על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז. תחשיב בלתי רשמי מעלה, כי מדובר ב-15 מיליון שקל. אדלטק מייצרת כ-20% מהחשמל בישראל, בעיקר בתחנת הכוח שלה בנאות חובב ובתחנת הכוח דוראד שליד אשקלון. היא גם מפעילה תחנות כוח במפעליהן של חברות אדמה ואגן מכתשים. הסכסוך בינה לבין לוזון נוגע להקמת תחנת דוראד בעשור הקודם. לוזון היה אז הבעלים של חברת הבנייה א.דורי; הוא היה קבלן משנה להקמת תחנת דוראד, תמורת 62 מיליון דולר, וחברת-הבת דורי בנייה נטלה על עצמה את העבודות תמורת 52 מיליון דולר. ההסכם בין לוזון לדורי בנייה קבע, כי לוזון תהיה אחראית לתשלומים לאדלטק עד לסכום של 3.1 מיליון דולר. לוזון התחייב לשלם לאדלטק דמי ייזום בסך 5% מהסכום שיקבל תמורת העבודות בפרויקט. הוא נמנע מלעשות זאת, אדלטק הגישה תביעה והוא חויב לשלם לה 12 מיליון שקל. אולם, בינתיים קרסה דורי ונאמניה סירבו לערער בשמה על פסק הדין לטובת אדלטק. לוזון טען, כי בנסיבות אלו מבוטלת חובתו לשפות את אדלטק, שכן ההסכם חייב את דורי לשתף עימו פעולה כדי לנסות ולייתר את התשלום. לפיכך, תבעה אדלטק לקבל את הסכום שנקבע בהסכם - כאמור, 3.1 מיליון דולר. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, אך כאמור כנפי-שטייניץ קיבלה את ערעורה של אדלטק. היא קובעת, כי חיוב התשלום של לוזון לאדלטק וחובתה של דורי לשתף פעולה עם לוזון הם חיובים נפרדים, שאינם מותנים זה בזה. "ככל שביקשו הצדדים לחוזה להתנות איזה מן החיובים שפורטו בהסכם קבלנות המשנה בחיוב נגדי, היה עליהם לעשות זאת באופן מפורש המבהיר כי זוהי כוונתם" - והדבר לא נעשה, היא אומרת. "לשון החוזה אינה תומכת בטענה כי מדובר בחיובים מותנים. ניתן להיווכח כי אין בין שני החיובים שבמוקד המחלוקת – חובת התשלום מחד-גיסא, וחובת שיתוף הפעולה מאידך-גיסא, מילה מקשרת או מילת התניה מפורשת המאפיינת חיובים מותנים", ממשיכה כנפי-שטייניץ. "הגם ששני החיובים נכתבו בזה אחר זה, חיוב התשלום מצוין בנפרד מחובתה של דורי בנייה לשתף פעולה עם לוזון. גם הסדר הפנימי שבו נכתבו החיובים, שלפיו חובת התשלום קודמת לחובת שיתוף הפעולה, עשוי להעיד על החשיבות שיוחסה לכל אחד מן החיובים – במובן זה שהצדדים הגדירו כחיוב ראשון ועיקרי את חובתה של לוזון לשאת באחריות לתשלום העלויות העקיפות, בעוד שהחובה לשתף פעולה היא בבחינת חיוב נלווה שאיננו עולה כדי תנאי מוקדם". עוד דוחה כנפי-שטייניץ את טענתו החילופית של לוזון, לפיה הפרת ההתחייבות מצד דורי הקנתה לו את הזכות לבטל את החיוב לשלם במקומה לאדלטק. אפילו אם הייתה הפרה כזאת (וכנפי-שטייניץ אינה סבורה שהייתה), הביטול לא נעשה כדין. לוזון דרש מנאמני דורי לערער על פסק הדין שמונה ימים לפני המועד האחרון, וטען שאי-ערעור יהיה הפרה של ההסכם יומיים בלבד לפני מועד זה. אין לקבל מצב, בו לוזון מצד אחד דורש לערער על-פי חובת שיתוף הפעולה של דורי, ומצד שני מתנער מחובת התשלום הקבועה באותו סעיף, מוסיפה כנפי-שטייניץ. "אופן התנהלותה של לוזון ולוח הזמנים שהכתיבה, מעלים את הרושם כי דרישתה להגשת ערעור יומיים לפני חלוף המועד להגשתו, לא נועדה להמריץ את הנאמנים להגשת ערעור, אלא לשמש מצע משפטי לביטול התחייבותה לתשלום". לוזון לא הסביר כיצד נוצרה לו זכות לביטול ההתחייבות, וזכות זו אכן לא הייתה לו. השופט דוד מינץ הסכים עם פסיקתה של כנפי-שטייניץ, אם כי לא עם כל נימוקיה. השופט חאלד כבוב סבר בדעת מיעוט שאין לקבל את הערעור. לוזון חויבה בתשלום הוצאות בסך 150,000 שקל. את אדלטק ייצגו עוה"ד רון ברקמן, יאיר לדר ואושרת אלבין-חרמון, ואת לוזון - עוה"ד ירון קוסטליץ, אביעד שאולזון ושירז פסנטין.