חברת רשת, זכיינית ערוץ 13, תפצה את ח"כ אלעזר שטרן ב-280,000 שקל בגין לשון הרע - קובע (27.8.24) שופט בית משפט השלום בתל אביב, ליאור גלברד, אשר קיבל חלקית את תביעתו של שטרן. באוקטובר 2021 התראיין שטרן ברדיו 103FM בנוגע לתלונות אנונימיות על הטרדות מיניות והתייחס לטיפולו בתלונות כאלה כאשר היה ראש אכ"א (2008-2004). הוא אמר ש"המגרסה עבדה מהר מאוד" כאשר מדובר היה בתלונות אנונימיות, והבהיר שעודד נשים להתלונן בצורה גלויה. בעקבות זאת פורסמו בתוכנית "הצינור" של גיא לרר טענות לפיהן שטרן טייח תלונות על הטרדות מיניות כאשר היה מפקד בה"ד 1 (בשנים 1996-1993). הפרסומים נעשו ערב הבחירות לראשות הסוכנות היהודית, בהן התמודד שטרן (והפסיד). באחד הפרסומים, אשר כונה "פגישת האיומים", נטען שבשנת 1995 איים שטרן על חיילת בבה"ד 1 לבל תתלונן על נגד שהטריד אותה מינית. בפרסום שני, אשר כונה, "השתקת תלונת הקצינה", נטען ששטרן השתיק תלונה נגד מי שהיה סגנו. הפרסום השלישי היה חזרה של רשת וחדשות 10 (כיום חדשות 13) על הפרסום השני בתוספת מילים שהושמו בפיו של שטרן. הפרסומים הבאים היו בעיקרם חזרה של לרר על הטענות כלפי שטרן. גלברד מציין תחילה, כי "זעקות הנתבעים וקריאות האזהרה בסיכומיהם כאילו 'כל פסיקת פיצוי לתובע בתיק זה' משמעה שהמתלוננות שיקרו; שכלי תקשורת לא יוכל להסתמך על עדות מתלוננת לה הוא מאמין; ושייווצר 'אפקט מצנן' שיוביל לכך שסיפורים חשובים לא יפורסמו - הן דמגוגיות ופשטניות. תפקידו של בית המשפט הוא לדון ללא מורא במקרים המובאים לפניו בהתאם לדין ולמכלול הראיות והנתונים שהוצגו במשפט וכך ייעשה". לדברי גלברד, הנטל על הנתבעים להוכחת הפרסומים הוא מוגבר בשל חומרת הדברים שיוחסו לשטרן. הוא קובע, כי לא הוכח קיומה של "פגישת האיומים", וזאת בשל קשיים בגרסתה של החיילת, לא ניתן לשלול שהיא ביקשה לנקום בשטרן, העדים מטעמו של שטרן עוררו אמון והנתבעים לא הביאו עדים רלוונטיים. עוד קובע גלברד, כי לא הוכח שתלונת הקצינה הושתקה, שכן הקצינה עצמה רק הסיקה זאת בדיעבד ולא ידעה לומר מה נעשה בתלונתה. לפיכך, נדחתה טענת ההגנה של "אמת בפרסום". מכאן עובר גלברד לדון בהגנת "עיתונות אחראית" שגיבש בית המשפט העליון, ולפיה גם פרסום דיבתי יכול להיות מוגן אם אמצעי התקשורת פעל בצורה אחראית לפני הפרסום ובמהלכו. גלברד דוחה הגנה זו בנוגע ל"פגישת האיומים": הנתבעים לא הוכיחו כיצד בדקו את גרסת החיילת, לרר ניסה להעצים את מידת היכרותו האישית איתה, לא נעשה מאמץ סביר לבדוק את הגרסאות הנגדיות, שטרן קיבל זמן קצר ובלתי סביר להגיב למרות שלא הייתה בהילות בפרסום, ולא נבדקה האפשרות שמדובר בעלילה מטעמים פוליטיים. לעומת זאת, גלברד העניק לנתבעים את הגנת העיתונאות האחראית בנוגע לתלונת הקצינה, ולכן דחה את התביעה בנוגע לפרסום זה. ואילו עיוות דברי הקצינה בפרסום השלישי אינו נהנה מהגנה כלשהי, קובע גלברד; יתר הפרסומים היו פרסומים נפרדים בנוגע ל"פגישת האיומים" ומצדיקים פיצוי נוסף. גלברד פסק פיצוי כולל של 280,000 שקל, בתוספת הוצאות בסך 65,000 שקל. את שטרן ייצגו עוה"ד יוסי עבאדי ומנדי ברנדלר, ואת הנתבעים - עוה"ד פז מוזר ומאיה כץ.