שר הפנים משה ארבל מבקש מממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון, השופט עוזי פוגלמן, ליטול מהשופטת מיכל אגמון גונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו את האחריות הבלעדית על תיקי ערעור על החלטת של רשות האוכלוסין ההגירה. ארבל אמר כי בעד שבירשלים יותר מחמישה שופטים דנים בעררים של מסתננים ומבקשי מקלט, בבית המשפט בתל אביב עוסקת בכך רק השופטת אגמון גונן. ארבל אומר כי מגוון השופטים בירושלים מונע מהמערער לצפות מראש מי השופט אליו יוקצה הערעור ומהן נטיותיו ותפיסותיו השיפוטיות. הוא ציין כי הוא אינו מעוניין להביע עמדה לגופה של החלטת נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב גלעד נויטל להעביר את העררים לטיפול של שופטת אחת, בתל אביב שולטת השקפה אחת ודרך פסיקה אחת דומיננטית, במקום מגוון דעות והשקפות שיפוטיות. "היעדר המגוון להערכתי פוגע בהתפתחות הבריאה והרצויה של הדינים בנושא זה", כתב שר הפנים, "ועשוי לפגוע באמון בבית המשפט שכן הצופה מהצד עלול, בשגגה, לחשוב שבית המשפט מבקש לקדם השקפה משפטית מסוימת. בעייתיות זו מתחדדת נוכח אי-ההקפדה בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב על דיני הסמכות המקומית, נטייה אשר 'מזמינה' ערעורים מבתי דין לעררים הפועלים במחוזות אחרים, ומייצרת 'פורום שופינג' בעייתי במסגרתו מי שמבקש לערער על החלטת בית דין לעררים יודע מהן הנטיות המשפטיות של השופטת היחידה שדנה במקרים אלו בתל אביב ושאף אם המקרה אינו נדון בתל אביב לא תהיה מניעה כי יביא עניינו בפני בית משפט זה". חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, קובע את סמכויותיו, הרכבו ואופן פעולתו של בית הדין לעררים בפרק רביעי. עוד קובע החוק כי ניתן לערער על החלטתו הסופית של בית הדין לעררים בזכות לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בזמן הקבוע בחוק. ערעורים אלו מוגשים על-פי רוב לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים ולבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב. השר ארבל מבקש מפוגלמן להסב את תשומת לבו של הנשיא נויטל לקשיים שהעלה, לשם בחינה מחדש של מדיניותו בעניין.