אין כל יסוד לטענות כאילו השופטת בדימוס ורדה אלשיך לא כתבה פסק בוררות עליו חתמה בשנת 2019 - קובעת (29.8.24) שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, עינת אבמן-מולר. היא אישרה את פסק הבוררות ודחתה את הבקשה לבטל אותו בשל שורה של טענות נגד אלשיך. אלשיך הייתה סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ושופטת הפירוקים המובילה בישראל עד פרישתה בנובמבר 2013. היא שימשה כבוררת בסכסוך סביב בניית דירות בעיר חריש, בין עמותת נופי חריש ו-33 מחבריה לבין עו"ד אלעד הלוי, שהוביל את העמותה, וחברת בית הלל שבבעלותו שאמורה הייתה לנהל את הפרויקט. העמותה וחבריה תבעו 17 מיליון שקל, בעוד הלוי והחברה תבעו 8 מיליון שקל. אלשיך קבעה שהלוי והחברה ישלמו 3.3 מיליון שקל ואת עלות הבוררות בסך 490,000 שקל. הלוי ובית הלל ביקשו לבטל את הפסק בשלל טענות, שהמרכזית שבהן היא שאלשיך לא כתבה את הפסק אלא עו"ד חיים פרץ שהיה העוזר שלה במשכן לבוררות. טענה זו הסתמכה על הערות בכתב-יד על גבי הפסק וסיכומי הצדדים, מהן ביקש הלוי להסיק שאדם אחר כתב את הפסק ואלשיך רק עברה עליו והוסיפה הערות ושינויים. פרץ העיד והכחיש את הדברים מכל וכל, ואמר שהקלטה שלו בשיחה עם חוקרת פרטית מטעמו של הלוי הובאה בצורה חלקית ביותר והוצאה מהקשרה. אבמן-מולר קובעת: "טענה זו של המבקשים אין לה על מה שתסמוך ויש לדחותה בשתי ידיים. מלכתחילה נראה כי הטענה נולדה על-רקע מספר הערות שנמצאו בגוף פסק הבוררות. על הערות אלה בנו המבקשים תילי תילים של השערות ומסקנות. המבקשים אף שכרו משרד חקירות פרטי על-מנת שיאשש את אותן השערות, אך חרף המאמץ שהושקע החקירה לא העלתה ממצאים כלשהם שיש בהם לתמוך בהשערות אלה, ואף ההפך". אלשיך הסבירה שאת ההערות כתבה במעין דו-שיח שניהלה עם עצמה לצורך כתיבת הפסק הסופי. אבמן-מולר מקבלת הסבר זה: "כל מי שעיסוקו בכתיבה, בוודאי כתיבה של טקסט משפטי כגון פסק דין או פסק בוררות, יודע כי תהליך הכתיבה כולל התלבטות והתחבטות לא רק באשר לתוצאה הנכונה, אלא גם באשר לאופן הצגת הטיעונים וניסוחם. טכניקות הכתיבה משתנות מאדם לאדם, וכל אחד מסגל לעצמו דרך עבודה משלו. בתוך כך, כתיבת הערות בגוף הפסק - בפרט בצבע שונה שנועד להדגיש את ההערה על-מנת שניתן יהיה לחזור אליה ולמחקה - היא פרקטיקה אפשרית וקיימת, שאף אינה חריגה". אבמן-מולר שבה ומדגישה: "חשוב לומר כי טענתם של המבקשים לפיה הבוררת התנערה מחובתה והעבירה את ההכרעה לגורם שלישי כלשהו, היא טענה חריפה שיש בה לפגוע בשמה הטוב של הבוררת. בהתאם, מצופה היה כי טענה מעין זו תישען על בסיס מוצק ולא על מחשבות והשערות גרידא. בסיס שכזה לא הונח, והנטל להוכיח את הנטען לא הורם ולו במעט". לדבריה, הפסק מצביע שהוא נכתב בידי אדם בעל ניסיון שהיה בקיא בכל פרטי המחלוקת - דהיינו אלשיך עצמה. עוד דחתה אבמן-מולר את טענותיו של הלוי ולפיהן לא ניתנה לו הזדמנות להציג ראיות, אלשיך לא הכריעה בכל המחלוקות שהוצגו בפניה, נתנה הכרעות סותרות, התעלמה מראיות שהציג ולא נימקה את הפסק. הלוי והחברה חויבו בהוצאות בסך 50,000 שקל. את הלוי והחברה ייצג עו"ד מיכאל דבורין, ואת העמותה וחבריה - עו"ד צפריר אוסטשינסקי.