עוד מתייחסת אונגר-ביטון לתביעה לפסק דין הצהרתי שהגיש בסרגליק בשם פדלון לבית המשפט המחוזי בחיפה, ואשר נמחקה על הסף תוך שבני הזוג חויבו בהוצאות בסך 2,000 שקל: "מידת חוסר המקצועיות שהפגין התובע בהגשת התביעה, עולה בבירור מעיון מעמיק בהחלטת כבוד בית המשפט. על פניו עולים חוסר הבנה בסיסי בסוגיה, וטעויות משפטיות הן בסוג ההליך שנבחר, הן במהות הסעד שהתבקש והן בערכאה שנבחרה. אם לא די בזה – עילת התביעה כולה נעדרת בסיס משפטי, כך שגם אם היה ההליך נמשך ולא נמחק על הסף – לא היו הנתבעים שתביעתם תתקבל. "מתוך טעות מהותית ויסודית בהבנת המאטריה המשפטית, ומתוך העדר בדיקה, או למצער בדיקה בלתי יסודית ורשלנית של התובע את המסמכים, בחר [בסרגליק] לטעון לזכויות קניין, שעה שברור כשמש, שאין לנתבעים זכות קניין כלשהי בנכס... בכך טעה התובע בהכנת התביעה, טעות יסודית ביישום הוראות הדין על המקרה, והביא למחיקתה באין עילה... התובע לא רק שטען לעילה לא קיימת, והגדיר את הסעד בצורה שגויה, הגדיל והגיש את ההליך בערכאה לא נכונה, ובהליך לא נכון". אונגר-ביטון דוחה את גרסתו של בסרגליק לגבי השתלשלות האירועים ומקבלת את זו של פדלון, ואומרת שהוא ביצע "ניסיון עקר להימלט מאחריותו להליך הכושל בו נקט". אונגר-ביטון מסכמת: "התובע לא נהג בעניינם של הנתבעים כעורך דין סביר. אני סבורה כי הפר כלפיהם את החובות המיוחדות המוטלות עליו כעורך דין, התרשל בתפקידו, לא עמד במועדים שנקבעו על-ידי בית המשפט, לא ביצע חלק מהעבודה שהתחייב לבצע, לא שיתף את הנתבעים בהחלטות הרות גורל מבחינתם, לא עדכן אותם באופן הנכון והאמיתי בדבר ההחלטות שניתנו, ועוד. בנוסף, התובע הביע חוסר ידע, הבנה ושליטה בהכנת והגשת תביעות לסעד הצהרתי, לא העמיק חקר במסמכים שהעבירו לו הנתבעים, לא למד את העובדות בעניינם של הנתבעים לאשורן והביע בתביעתו היעדר ידע רלוונטי בדין, המוכר היטב לעורכי דין סבירים העוסקים בדין האזרחי (ברמת הפרוצדורה המתאימה לעניין), ולעורכי דין סבירים העוסקים בדיני קניין (ברמה המהותית)". לדבריה, "על-פי הדין הפר התובע את חובותיו כלפי הנתבעים, הן באי עמידה בלוחות זמנים, אי-הכרת הדין הרלוונטי, הכנת תביעה שאינה עומדת בדין המהותי או בדין הפרוצדורלי וכו'". התנהלותו מעידה "על קלות הראש בה נהג התובע עת נטל על עצמו את ייצוג הנתבעים, לרבות בנושא סבוך ומורכב, הכולל טענות כבדות משקל של מרמה וזיוף ע"י גופים ציבוריים. כאמור, עלו מהתנהלותו מחדלים רבים. ניכר היה שחיפש את הדרך הקלה, ולא את הדרך הראויה והנכונה מבחינה מקצועית לנהל את ההליכים בשם הנתבעים. אני סבורה, כי הטעויות שביצע התובע והמחדלים שביצע לאורך תקופת ההתקשרות, הינם מעבר לטעויות שבשיקול דעת אלא עולים כדי רשלנות מקצועית של ממש". לפיכך, בסרגליק חויב להשיב לפדלון 160,000 שקל - כמעט כל הסכום ששילמו, למעט התשלום המגיע לו לדעתה. אונגר-ביטון דחתה כמעט לחלוטין את תביעת לשון הרע שהגיש בסרגליק. היא קבעה, כי פדלון אומנם הטיחו בו דברים קשים במשרדו באוזני עובדיו, אך יש לראות את הדברים בהקשר הכולל, ולכן פסקה לו פיצוי בסך 5,000 שקל בלבד. בסרגליק חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל, ופדלון - בהוצאות בסך 1,500 שקל. היא הדגישה, כי הסכומים בהם חויבו פלדון יקוזזו מן ההחזר בו חויב בסרגליק. את פדלון ייצג עו"ד משה בן-ארוש.