עוד נטען, כי נתניהו וגלנט גם מנעו את יכולתם של ארגוני הסיוע הבינלאומיים לחלק מזון וצרכים חיוניים אחרים. ההחלטות שאפשרו את הכנסת הסיוע היו מותנות, ולא נועדו לעמוד במחויבויות של ישראל אלא כמענה ללחץ שהפעילה עליה ארה"ב. גם כאשר היה גידול בסיוע, לא היה די בכך כדי לענות על הצרכים. לדברי בית הדין, לא היה צורך צבאי או צידוק אחר על-פי החוק הבינלאומי להטלת מגבלות אלו, וישראל התעלמה מאזהרות מועצת הביטחון, מזכ"ל האו"ם, ממשלות וארגוני סיוע. על-פי בית הדין, מעשיהם של נתניהו וגלנט גרמו להעדר הצרכים החיוניים, ובכך נוצרו תנאי חיים שיובילו להרס חלק מהאוכלוסייה האזרחית בעזה – ואכן אזרחים, כולל ילדים, מתו ברעב ומחלות. בית הדין לא מצא שיש די ראיות לפשע של השמדה, אלא לפשע של רצח. עוד אומר בית הדין, כי בשל מניעת ציוד רפואי ותרופות, נתניהו וגלנט אחראים גם לגרימת סבל כבד בדמות מעשים בלתי אנושיים כלפי הזקוקים לטיפול. רופאים נאלצים לנתח פצועים, כולל ילדים, ללא הרדמה ולטפל בחולים באמצעים חסרים ובלתי בטוחים, מה שגרם להם סבל וכאבים עזים. מדובר בפשע נגד האנושות, אומר בית הדין. לדברי בית הדין, מעשיהם של נתניהו וגלנט מנעו מחלק ניכר מתושבי עזה זכויות יסוד לחיים ובריאות, והם כוונו כלפיהם על בסיס פוליטי ולאומי – מה שמהווה פשע של רדיפה. לבסוף אומר בית הדין, כי נתניהו וגלנט נושאים באחריות לשני מקרים של פשעים שביצעו חיילים בשטח, ואינו מוסר פרטים במה מדובר. בית הדין הוציא את הצווים לאחר שדחה שתי בקשות שהגישה ישראל ב-26.9.24, ולפיהן אין לו סמכות לדון בנעשה במדינת פלשתין בכלל ולגבי אזרחי ישראל בפרט, וכי עליו להודיע על כוונתו לחקור את הנעשה בעזה. ישראל ביקשה לעכב את ההליכים הנוכחיים. בנוגע לבקשה הראשונה אומר בית הדין, כי אין הוא זקוק להסכמתה של ישראל, שכן יש לו סמכות על שטח פלשתין כפי שנקבע בעבר. ישראל אינה רשאית לכפור בסמכותו של בית הדין לפני הוצאת צווי מעצר, ולכן מדובר בבקשה מוקדמת; ישראל תוכל לשוב ולהגיש אותה לאחר הוצאת הצווים. לגבי הבקשה השנייה אומר בית הדין, כי כבר ב-2021 הודיעה התביעה על תחילתה של חקירה לגבי המתרחש בשטחים. באותה עת, למרות פניית התביעה, נמנעה ישראל מלהגיש בקשה כלשהי בנוגע לחקירה זו. לדברי בית הדין, המצב לא השתנה מאז ולכן לא היה עליו להתריע מראש בפני ישראל על החקירה הנוכחית. לכן, גם אין מקום להשהות את הוצאת צווי המעצר.