ח"כ עופר כסיף (חד"ש-תע"ל) היה מהמתנגדים הבולטים לחוק, וטען כי הוא מהווה חלק ממדיניות רחבה יותר שמטרתה לבסס את מעמדה של ירושלים המזרחית כחלק ממדינת ישראל. "החוק הזה הוא עוד נדבך במפעל האפרטהייד והטרנספר שמבצעת הממשלה הנוכחית", אמר כסיף. הוא טען שהחוק משקף ניסיון לחזק את סיפוח מזרח ירושלים בניגוד לקונצנזוס הבינלאומי, שעדיין אינו מכיר בעיר כבירתה הבלתי ניתנת לחלוקה של ישראל.

לעומת זאת, ח"כ זאב אלקין (המחנה הממלכתי), אחד מיוזמי החוק, הצדיק את המהלך כהכרחי למניעת לחצים בינלאומיים על ישראל לפתוח קונסוליות שאינן שגרירויות בעיר. "החוק הזה מבהיר את מעמדה של ירושלים כבירת ישראל המאוחדת, ואין לאפשר פתיחת נציגויות שאינן מכירות בכך", הסביר אלקין. במהלך הדיון העלה יועמ"ש הוועדה, עו"ד גור בליי, שאלות בנוגע להשלכות החוק על נציגויות כמו האיחוד האירופי או מרכזי תרבות זרים. עו"ד דוד גולדפרב ממשרד החוץ הבהיר כי החוק לא יחול על מרכזי תרבות המוגדרים כחלק משגרירויות, וכי הנציגות של האיחוד האירופי אינה נכללת בחוק משום שאינה מדינה. "החוק הזה חל על מדינות ריבוניות בלבד", הדגיש גולדפרב.

בדיון עלתה גם שאלת הקמת נציגויות ממדינות שאין להן יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל, כמו מרוקו. ח"כ גלעד קריב (העבודה) תהה האם החוק ימנע ממדינות כאלה לפתוח נציגות אינטרסים בירושלים במקום בתל אביב, והשיב לו עו"ד גולדפרב כי החוק אכן עלול להקשות במקרים כאלה, אך הנושא יישאר בידיה של הממשלה.

לסיכום הדיון, ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, הדגיש כי החוק משקף את מדיניותה של ישראל לחיזוק מעמד ירושלים הבינלאומי, אך הבהיר כי ייתכן שתידרשנה התאמות במקרים פרטניים. ההצעה תועבר למליאה להצבעה בקריאות השנייה והשלישית, תוך שהיא מעוררת מחלוקות פוליטיות חריפות בין תומכיה ומתנגדיה.