המחקר מראה כי למעלה מ-30% מהנשים והגברים המועסקים נעדרו ממקומות עבודתן מאז תחילת המלחמה. במגזר הערבי נרשמה פגיעה חמורה עוד יותר, כאשר נשים ערביות דיווחו על ירידה בשעות העבודה ובשכר. מצב זה מעיד על כך שהנשים לא רק נאלצות להתמודד עם אובדן מקורות פרנסה, אלא גם עם מחסור בהגנות תעסוקתיות או סוציאליות במצבי חרום.
עלייה באלימות נגד נשים
נושא האלימות נגד נשים בולט במיוחד במצבי חרום. בהקשר הישראלי, נמצא שהמלחמה הנוכחית גרמה לעלייה מדאיגה במספר מקרי האלימות במשפחה. הנתונים מראים ירידה במספר הפניות למקלטים לנשים נפגעות אלימות, אך עלייה בחומרת המקרים המדווחים. נשים רבות חשות שאין לגיטימציה לפנות לגורמים רשמיים, בהשוואה לסכסוכים עולמיים אחרים, אשר מנרמלים את השימוש באלימות על בסיס יומיומי.
המחסור בנשות טיפול וברופאות מחריף במצבי חרום, וכתוצאה מכך עשרות אלפי נשים נאלצות להתמודד עם מחסור במענים חברתיים ובריאותיים. אחד הממצאים הבולטים של המחקר הוא שבריאותן הנפשית והפיזית של נשים נפגעה קשה. כמו-כן, יש צורך דחוף להגדיל את התקציבים והשירותים שניתנים לנשים בשירותי הרווחה והבריאות, במיוחד לנפגעות טראומה ונשים הנזקקות לסיוע פסיכולוגי.
במכון אדווה ובמכון ון-ליר מדגישים את הירידה החדה בייצוג נשים במוקדי קבלת ההחלטות. בקבינט המדיני-ביטחוני מכהנת רק אישה אחת, ובקבינט החברתי-כלכלי רק שלוש נשים מתוך 19 חברים. למרות תרומתן המכרעת של נשים בעשייה חברתית ואזרחית בזמן המלחמה, ייצוגן במוקדי קבלת החלטות נותר מצומצם. המכון קורא לשילוב נשים בתהליכי קבלת ההחלטות כדי להבטיח מדיניות רגישה למגדר.