בית המשפט המחוזי בחיפה דחה (24.9.24) את ערעור המדינה על זיכויו של קצין המשטרה שהרג ביריות את סלומון טקה ביוני 2019 והואשם בגרימת מוות ברשלנות. בית משפט השלום בחיפה (השופט זאיד פלאח) זיכה אשתקד את הקצין לאחר שקבע, כי לא מדובר ברשלנות, הירי היה מוצדק והנאשם עמד בכל התנאים הנדרשים להגנה עצמית. שמו של הקצין אסור בפרסום לשמירת בטחונו וביטחון משפחתו. טקה היה בן 18 במותו, שבע שנים לאחר שעלה מאתיופיה. הקליע פגע בכביש, ליבתו ניתזה ופגעה בכלי הדם הגדולים בחזהו של טקה והוא נהרג. הירי בוצע לאחר שטקה ושלושה קטינים השליכו אבנים לעבר הקצין (שהיה בלבוש אזרחי) ושתיים מהן חבלו בו, והקצין טען שחשש לחייו. הפרשה הובילה להפגנות של יוצאי אתיופיה במוקדים רבים, במחאה נגד מה שתיארו כשיטור יתר על בסיס צבע עור. מאחר שפסק דינו של פלאח מבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות בנוגע לחששו של הקצין לחייו, קביעות שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן, המדינה טענה שמדובר ב"ערעור נורמטיבי, שהשלכות תוצאתו מגיעות אל מעבר למקרה הקונקרטי ועניינו נוגע לאופן השימוש בכלי ירייה ובכלל זה, לאופן ביצוע 'ירי אזהרה' על-ידי כל אוחז נשק באשר הוא, בין אם מדובר באיש כוחות הביטחון ובין אם מדובר באזרחים להם ניתן רישיון לשאת נשק".

לא היה מקום לכתב אישום פלילי

נשיא בית המשפט המחוזי, רון שפירא, אומר (בהסכמת השופטים יחיאל ליפשיץ וארז פורת), כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום. פסק דין זה ניתן בהתבסס על העדויות והראיות שהוצגו בתיק, הביא בחשבון את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין והתייחס בפירוט לכל הטענות. שפירא אף קובע כבר בתחילת פסק הדין, כי לא היה כלל מקום להעמיד לדין פלילי את הקצין: הירי לעבר רגליו של טקה היה טעות מקצועית וטעות בשיקות דעת, בהן היה מקום לטפל לכל היותר באמצעים פיקודיים או משמעתיים. פנייתו של הקצין לחבורה בה נכלל טקה, על-רקע הבנתו שמתבצעת עבירה כלפי קטין אחר, הייתה התנהלות ראויה של קצין משטרה, שנקלע באקראי לאירוע פלילי עם משפחתו, בעת בילוי משפחתי וכשלא היה בתפקיד, אומר שפירא. הוא עזב את משפחתו, אשתו וילדיו שעלולים היו למצוא עצמם בסכנה, ונחלץ לטפל באירוע כמצופה מכל שוטר, ודאי מקצין משטרה. האירוע התדרדר בעיקר עקב התנהלות הצעירים שתקפו באבנים את הקצין. אין מקום להתערב בקביעה העובדתית, לפיה הקצין היה נתון בסכנת חיים מיידית וממשית בעת האירוע, ושפירא אף שב וקובע פוזיטיבית שהייתה סכנה כזאת. על-רקע סכנה זו, כאמור, ירה באקדחו סמוך לרגליו של טקה. גם אם אופן ביצוע הירי לכיוון האספלט, סמוך לרגליו של טקה, היה שגוי מבחינה מקצועית ומבצעית, אין בכך כדי להביא להרשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות – קובע שפירא. הוא אינו מגיע לרף הפלילי, ובכל מקרה עומד לקצין סייג ההגנה העצמית.

אין בסיס לטענות לאפליה עדתית

שפירא מוסיף: "נוהלי המשטרה ופקודותיה אינם מגדירים אופן ביצוע ירי כאשר קיימת סכנת חיים לשוטר, דהיינו, ירי מתוך הגנה עצמית, מלבד ירי לגוף הסכנה, ואין מדרג לירי בנסיבות אלה. בענייננו נקבע כי נשקפה למשיב סכנת חיים ממשית ומידית ועל כן מדובר היה בירי מתוך הגנה עצמית וכאמור, לא מצאתי מקום להתערב בקביעות אלו [של פלאח]... מאחר שנקבע שהמשיב היה בסכנת חיים מידית וממשית, המשיב היה רשאי לירות לגוף הסכנה, כלומר לגופו של המנוח, זאת מתוך הגנה עצמית ולשם סיכול גורם הסיכון". הקצין טען שירה לאספלט כדי למזער את הנזק, ושפירא שב ומדגיש: "גם אם החלטה זו הייתה שגויה, בהיבט המקצועי של אופן ביצוע הירי, אין לראותה כעבירה בנסיבות בהן בוצעה אלא כטעות בשיקול דעת המבסס, לכל היותר, עילה לנקיטת צעדים פיקודיים או משמעתיים כנגד המשיב... הירי שבוצע בנסיבות העניין לכיוון הרצפה בסמוך לרגלי המנוח נמצא בשולי מתחם הסבירות בנסיבות העניין". בהקשר זה הפנה ביהמ"ש לפסיקת בית המשפט העליון בהקשר לתנאי הנחיצות שבסייג ההגנה העצמית, ולפיה "ככל שהסכנה מוחשית ומידית יותר, כן תפחת נטייתנו לדקדק עימו בבחינת נחיצות המעשה". באותו פסק דין התייחס העליון גם למשקל שיש לתת להפעלת שיקול הדעת של קצין משטרה מיומן: "ניתן לומר כי דווקא המיומנות הרבה המיוחסת... היא הנותנת לכאורה כי פעל כפי שפעל רק משהבין כי כלתה אליו הרעה להמיתו". שפירא מדגיש: "כוחות ביטחון, ובהם אנשי משטרה, מחויבים לחוק ולשמירתו. המשפט חל ומחייב גם באירוע חמור, כפי שאירע במקרה שבפנינו, ואף במצבים חמורים בהרבה, לרבות במצבי לחימה של ממש שגם בהם, ובמצבים מורכבים". פורת מעיר בנושא זה: "הנסיבות העובדתיות לפנינו יחודיות שעה שהמשיב ביקש להפעיל סמכות שיטורית, והמנוח וחבריו הם שהסלימו את האירוע וסיכנו את המשיב. על כן, לא יהיה בקביעתי בעניין סבירות הפעולה כאן בכדי לעודד יד קלה על ההדק מצד לובשי מדים חמושים". לסיום אומר שפירא: "אבהיר ואדגיש כי לא היה מקום ובסיס עובדתי לטענות שנשמעו במקביל לבירור האירוע במסלול הפלילי, כי מדובר בהתנהגות שעניינה זלזול בנפגע העבירה על-רקע מוצאו העדתי. לכך אין ראיות. לכל היותר, וכפי שצוין, טעה המשיב/נאשם טעות מקצועית ומבצעית באופן ביצוע ירי, וזאת בהתעלם מכל נתון הקשור בזהותו של המנוח. "...יש לקוות שבכך מסתיים ההליך הפלילי נשוא אירוע שגרם למותו של המנוח, לעצב ולעינוי דין למשפחתו, ובה בעת גם למשיב ולמשפחתו. ודי בכך... ערים אנו לעצב ולעינוי דין שנגרם למשפחתו של המנוח, כמו גם למשיב ולמשפחתו. נקווה ונאחל למזור ולעתיד טוב יותר לכל הנוגעים בפרשה הכאובה שהובאה להכרעתנו".