ממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, מזהיר מפני הכנסת שיקולים פוליטיים למינוי הדרגים השיפוטיים המינהליים - נשיאי בתי המשפט וסגניהם. הוא דיבר על-רקע הנתק בינו לבין שר המשפטים, יריב לוין, המונע מינויים אלה; לוין כבר רמז, כי יימנע משיתוף פעולה גם עם יצחק עמית, כאשר יהיה ממלא-מקום הנשיא לאחר פרישתו של פוגלמן בעוד שבועיים ולאחר בחירתו הצפויה לנשיא בית המשפט. פוגלמן דיבר (23.9.24) בכנס עמותת המשפטנים ישראל-גרמניה שהתקיים בפרנקפורט. הוא אמר: "בישראל, למרבה הצער, עצמאותה המוסדית של הרשות השופטת לוקה בחסר, בפרט אל מול הרשות המבצעת. כך למשל, החלטות מסוימות בנוגע לתקציב הנהלת בתי המשפט מתקבלות על-ידי הרשות המבצעת. בנוסף, חלק מההיבטים הניהוליים של מערכת בתי המשפט כפופים, לפחות במידה חלקית, להכרעתה של הרשות המבצעת - ובאופן ספציפי לאישורו או להסכמתו של שר המשפטים.   "הדוגמה המובהקת ביותר היא הכפפת מינוייהם של נשיאים וסגני נשיאים בבתי המשפט המחוזיים ובבתי משפט השלום להסכמת שר המשפטים. מצב זה עשוי לגרום - ואף גורם בימים אלה - לכך שמינויים רבים לא מקודמים; לכך שהרכבם של חלק מבתי המשפט הוא חסר; ולהכנסת שיקולים פוליטיים להליכי מינוי הדרגים השיפוטיים הניהוליים". עוד התייחס פוגלמן לחוקי היסוד, כאשר לדבריו "במבנה המשטרי הישראלי הממשלה מחזיקה בגרעין השליטה בכנסת, גם בהתייחס לסמכויות החקיקה. שילובם של דברים מוביל לכך שלממשלה יש כוח ליצור תיקונים חוקתיים ובכך לשנות את חוקי היסוד ועמם את כללי המשחק. "השליטה יוצאת הדופן של הרוב הפוליטי בהליך החקיקה מעוררת את החשש כי חלף תכנון חוקתי ארוך טווח, חוקי היסוד יכוננו בהתאם לאינטרסים פוליטיים מיידיים, באופן שיגרום לפגיעה קשה בסדר החוקתי. אין מדובר בחשש תיאורטי בלבד, ובשנים האחרונות אנו עדים להתגברות התופעה של זילות בחוקי היסוד ושחיקה במעמדם. "כך, בעוד שבעבר היה מקובל לחוקק את חוקי היסוד בהסכמה רחבה, בשנים האחרונות מתגברת המגמה לקדם את כינונם ואת תיקונם של חוקי היסוד באמצעות רוב פוליטי מצומצם. בנוסף, קצב השינויים החוקתיים בישראל הוא הגבוה בעולם. מאז שנחקק חוק היסוד הראשון בשנת 1958 ועד לחודש ינואר 2023, נערכו 139 שינויים בחוקי היסוד. רק בעשור האחרון כנסות ישראל כוננו ותיקנו את חוקי היסוד עשרות פעמים, לעיתים בהליכים מזורזים ותוך שימוש בפרקטיקות פרלמנטריות שונות כגון משמעת קואליציונית". פוגלמן הזכיר, כי בית המשפט העליון - כולל הוא עצמו - עמד שוב ושוב על הבעייתיות הרבה של הקלות שבביצוע שינויים אלה. לדבריו, הבעייתיות בולטת במיוחד בהשוואה למדינות אחרות, בהן קיימים הליכים ייחודיים לקביעה ושינוי של נורמות חוקתיות. הליכים אלה "מעוצבים באופן שיש בו להבטיח את יציבותם של ההסדרים החוקתיים; מחייבים איזונים ופשרות בין קבוצות שונות במדינה; ומעניקים לנורמה החוקתית לגיטימציה רחבה". כדי לתקן את המצב בישראל, אמר, יש להעביר בהסכמה את חוק יסוד החקיקה.