ישראל רשאית להחזיק בגופתו של המחבל וליד דקה כקלף מיקוח במו"מ על החזרת שבויים ונעדרים - קובע (30.9.24) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית. הוא דחה עתירה נגד החלטתו של שר הביטחון, יואב גלנט, שאושררה בידי הקבינט: ההחלטה אינה חורגת ממתחמי הסבירות והמידתיות ואין מקום להתערב בה. דקה, אזרח ישראלי, הורשע בשנת 1987 כמי שהיה אחראי על חוליית מחבלים שחטפה ורצחה את החייל משה תמם ז"ל. דקה נדון למאסר עולם, ובהמשך נקצב עונשו ל-37 שנות מאסר. בעודו מרצה את עונשו, הורשע דקה בעבירה ביטחונית נוספת של ניסיון להברחת טלפון לכלא, ונדון לשנתיים מאסר נוספות. הוא מת מסרטן באפריל 2024, בעודו כלוא. רעייתו ואחיו של דקה עתרו בבקשה להורות לשחרר את גופתו. עמית אומר כי אל מול הערך של כבוד המת והזכות של קרוביו להביאו לקבורה ראויה, ניצבת התכלית של פדיון שבויים, שנגזרת מערכי היסוד של המדינה, ואף קיבלה ביטוי בהוראותיו של חוק יסוד הלאום. "התכלית של השבת בנים לגבולם נתפסת, ובצדק, כתכלית ביטחונית, אשר נופלת עמוק בתוך השדה המגנטי של ביטחון המדינה", אומר עמית. לצד זאת, הוא אומר, יש להיזהר מפני "צבירת" גופות מחבלים בדומה למעשיהם של ארגוני הטרור. עמית מזכיר את פסק הדין העקרוני של בג"ץ משנת 2017, לפיו ניתן להחזיק גופות לצורכי מו"מ ולקבור אותן בצורה זמנית. אומנם מדובר במקרה תקדימי, במובן זה שהוחלט להחזיק בגופת מחבל שהוא אזרח ישראלי, בעוד בעבר הוחזקו גופותיהם של פלשתינים. אולם, מדגיש עמית, למפקד פיקוד העורף יש סמכות להורות על החזקת גופות מחבלים לצורכי מו"מ, לרבות גופות של מחבלים שהם אזרחי ישראל, ולכן השאלה הנדונה אינה הסמכות אלא שיקול הדעת בהפעלתה. תקדים נוסף הוא בכך, כי דקה מת לאחר שסיים לרצות את העונש המקורי ובעודו מרצה את העונש על העבירה הנוספת; אך בפועל, יש לראותו כאסיר עולם. עמית מוסיף, כי נראה שהייתה מחלוקת בין גורמי הביטחון לגבי החזקת גופתו של דקה, וייתכן שהיו גם שיקולים השוללים זיקה בינו לבין חמאס. אולם, יש לתת משקל ממשי למציאות בנושא השבויים והנעדרים שהשתנתה בצורה דרמטית מאז 7 באוקטובר. חמאס "אימץ" את דקה כסמל (למרות שהיה חבר החזית העממית), כחלק מנסיונו ליצור מול ישראל משוואה של "גופות תמורת גופות". בנסיבות אלו, ולנוכח הערכת הגורמים המקצועיים לפיה החזקת הגופה עשויה לקדם את השבת גופות חללי צה"ל ואזרחי ישראל, מדובר בהחלטה סבירה ומידתית שאין מקום להתערב בה - קובע עמית. עמית מסיים: "בעת כתיבת שורות אלה, עומדים לנגד עיני החטופים, השבויים והנעדרים וחיילי צה"ל, שנמצאים ברצועת עזה מאז שבעה באוקטובר, ובני משפחותיהם של אלה שנמצאים שם כבר שנים רבות – לוחמי צה"ל סגן הדר גולדין ז"ל וסמ"ר אורון שאול ז"ל, ואזרחי ישראל אברה מנגיסטו והישאם אל-סייד. קולם של אחינו זועק מהמנהרות ברצועת עזה, ומי יתן ותתקיים בכולם במהרה בימינו נבואתו של ירמיהו 'ושבו בנים לגבולם'". השופטים עופר גרוסקופף וגלית כנפי-שטייניץ הסכימו עם עמית. את משפחת דקה ייצגה עו"ד סוהאד בשארה, ואת המדינה - עו"ד אבי מיליקובסקי.