מותו של יחיא סינוואר עשוי לסלול את הדרך לא רק להפסקת אש בעזה ולהשבת החטופים, אלא גם לצעד הגדול ביותר לקראת פתרון שתי המדינות מאז הסכמי אוסלו ולנורמליזציה בין ישראל לסעודיה, שמשמעותה כמעט כל העולם המוסלמי. כך כותב (18.10.24) טום פרידמן, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס המקורב מאוד לנשיא ג'ו ביידן. פרידמן מדגיש, כי לא די במותו של סינוואר כדי להשיג זאת. התנאי הנחוץ הוא הוא שלישראל יהיו מנהיג וקואליציה שיהיו מוכנים לנצל את ההזדמנות שיצר מותו של סינוואר. לשם כך יש צורך ברשות פלשתינית מתוקנת, אשר תטול חלק בכוח שמירת שלום בינלאומי שיחליף את חמאס ברצועה. פרידמן מדווח, כי ביידן וקאמלה האריס כבר פועלים בכיוון זה. שר החוץ, אנתוני בלינקן, שוחח עם יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, עם נשיא מצרים, עבד אל-פתאח סיסי, ועם שליט האמירויות, מוחמד בן זייד. השיחות עסקו ברעיונות ליום שאחרי בעזה, בדרך לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה וביצירת התנאים לניסיון נוסף של ישראל והרש"פ לדון על עתידם של הרצועה ויהודה ושומרון. הרעיון הכללי הוא שנשיא הרשות, מחמוד עבאס, ימנה לראש הממשלה את סלאם פיאד, שכבר החזיק בתפקיד זה, או אדם אחר בעל מוניטין של אמינות. הלה יעמוד בראש ממשלת טכנוקרטים, יבצע רפורמה ברשות, יעקור מן השורש את השחיתות בא וישדרג את המשילות וכוחות הביטחון שלה. רשות זו תשתתף בכוח בינלאומי שיוצב בעזה ויכלול את איחוד האמירויות, מצרים, מדינות ערביות נוספות ואולי מדינות אירופיות. היא תהיה אחראית לשיקום הרצועה במימון של סעודיה, האמירויות, מדינות המפרץ, אירופה וארה"ב. היא גם תנסה לשקם את האמינות שלה ושל הפתח בעזה, כדי לדחוק את שרידי חמאס. דיפלומטים אמריקנים וערבים, בסיוע שקט של טוני בלייר (לשעבר ראש ממשלת בריטניה ושליח הקוורטט למזרח התיכון), עובדים על הרעיון עם השר רון דרמר. נכון לעכשיו, כל שנדרשת ישראל לעשות הוא להתיר בשקט מעורבות של הרש"פ בשיקום עזה כחלק מכוח בינלאומי, ולא להכיר בכך בצורה רשמית - מדווח פרידמן. עם זאת, נתניהו מבין שמדינות ערב ישתתפו בכוח שכזה רק אם יהיה זה חלק מתהליך שיוביל למדינה פלשתינית; הנסיך מוחמד הבהיר זאת במפורש, וכך עשו גם מצרים והאמירויות. MBS צריך להראות שהוא נותן לישראל דבר חסר תקדים - יחסים עם המדינה בה מצויות מכה ומדינה, שתי הערים הקדושות ביותר לאיסלם - תמורת משהו חסר תקדים. פרידמן מציין, כי ברור שאיתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ יתנגדו למהלך כזה. נתניהו רוצה להוכיח שהוא דמות היסטורית, לא רק מי שמתמרן לצורך הישרדותו הפוליטית, אך מעולם לא נטל סיכון כדי לשנות את ההיסטוריה. "זהו הרגע שלו", כותב פרידמן. "האם הוא יחצה את הרוביקון, או יעשה את מה שהוא עושה בדרך כלל - יאמר לכל צד את מה שהוא רוצה לשמוע?" זהו רגע היסטורי גם ל-MBS. אם הוא רוצה חוזה הגנה עם ארה"ב - עליו להתקדם כל עוד ביידן הוא הנשיא (הדמוקרטים בסנאט לעולם לא יצביעו בעד הסכם כזה אם דונלד טראמפ יביא אותו, וקרוב לוודאי שיאבדו את הרוב בינואר הקרוב). המשמעות היא, שיהיה צורך בנורמליזציה לפני הקמת המדינה הפלשתינית - אך על בסיס התקדמות של שני הצדדים בכיוון זה. פרידמן מסיים באומרו שהוא אופטימי כעת לגבי האפשרות שהמהלך אכן יתרחש.