אלי דהן, יהודה מורדי וחברת דלק בים אילת שבבעלותם תובעים 10 מיליון שקל מחברת נמל אילת, בטענה להפרת הסכם להפעלת תחנת דלק בשטח הנמל. התביעה הוגשה (27.10.24) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בתביעה נאמר כי בעבר הרחוק פעלה בנמל תחנת דלק ששירתה את האוניות שפקדו אותו, אך שנים רבות היא לא פעלה. מצב זה היה בעייתי הן מבחינה סביבתית (ספינות קטנות תודלקו באמצעות ג'ריקנים אשר מולאו בתחנות הדלק הרגילות, וגדולות - באמצעות מיכליות; בשני המקרים נגרם זיהום משמעותי של הים) והן מבחינה ביטחונית (גם לספינות צה"ל והמשטרה לא היה אמצעי תדלוק מהיר ואמין). דהן ומורדי אומרים, כי בשנת 2019 - לאחר שהנמל לא הצליח במשך שנים למצוא מי שיפעיל מחדש את התחנה הישנה - הם חתמו על הסכם איתו להשמשת התחנה ולהפעלתה במשך שש שנים, תמורת תמלוגים מתוך המכירות. הם השקיעו משאבים רבים - בזמן, כסף ומאמצים - בשיפוץ התחנה, בעמידה בדרישות הרגולטוריות ובהיערכות לתדלוק צוללות וספינות טילים. העבודות בוצעו במרחק של 20 מטר בלבד ממשרדי הנמל, כולל לשכת המנכ"ל, גדעון גולבר, ותוך תיאום עם ההנהלה ושימוש בכלים של הנמל, נאמר בתביעה. העבודות הושלמו ביולי 2023, ממשיכים דהן ומורדי, אך אז החל הנמל להעלות דרישות וטענות חסרות יסוד, ככל הנראה במטרה להשתחרר מן ההסכם מסיבות של כדאיות. בין היתר טענה ההנהלה, כי הם פעלו על-פי תוכנית שלא אושרה, כי התחנה קרובה מדי לאיזורי הנמל, כי לא התקבל אישור של חברת נמלי ישראל נכסים ופיתוח (ורק אז התברר כי האחרונה לא נתנה אישור לנמל אילת) ועוד. דהן ומורדי טוענים, כי כל אלו היו חסרי בסיס עובדתי ומשפטי. לדברי דהן ומורדי, אשתקד עצר הנמל את העבודות, ביולי השנה הוציא את המיכלים שטמנו ובכך בפועל ביטל את ההסכם. הם תובעים החזר על הוצאותיהם ופיצוי חלקי על הרווח שנמנע מהם, ואשר לדבריהם אמור היה להסתכם ב-30 מיליון שקל בשש שנות ההפעלה. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד ניר רוזנר וגיא ירום, וטרם הוגש כתב הגנה.