מושב החורף של הכנסת נפתח (יום ב', 28.10.24) בדקת דומייה לזכרם של הנופלים. פתח אותו יושב-ראש הכנסת ח"כ אמיר אוחנה בנאום בו התייחס לזכרם של חיילי צה"ל והאזרחים, יהודים ושאינם יהודים, אשר איבדו את חייהם במתקפה הקשה ביום שבעה באוקטובר ובמלחמה שאחריו. בנאום, הדגיש אוחנה את המחיר הכבד ששילמו משפחות רבות בישראל, אך גם את ההישגים הצבאיים של ישראל בהשבת הביטחון ובהשבת חטופים. בפתיחת נאומו, הדגיש אוחנה את עמידת עם ישראל אל מול לחצים אדירים מהעולם ומהבית, ואת נחישותה של המדינה להמשיך להילחם בעוצמה רבה ולכבד את חוקי המלחמה, חרף הביקורת הבינלאומית. לצד המחויבות להכות באויבים מבחוץ, קרא אוחנה לסיום המלחמות הפנימיות ולשמירה על אחדות פנימית, כשהוא מזכיר את דבריהם של רבים מהמשפחות השכולות, המביעים את הרצון באיחוד השורות. "איזה עתיד יש לנו עם כל האויבים מסביבנו, זולת אם נעמוד יחד ונכבד אלה את אלה?" שאל אוחנה, והוסיף כי על כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו מה הוא יכול לעשות כדי לחזק את רוחם של הלוחמים הנלחמים למעננו. אוחנה הצביע על הפער בין תחושות הכאב, התדהמה והבלבול שהורגשו במושב החורף הקודם לבין רוח הלחימה שהביאה לתבוסת הנהגות החמאס וחיזבאללה. לדבריו, מרבית מנהיגי הטרור שחוללו את מתקפת שבעה באוקטובר, ובהם מוחמד דף ויחיא סנוואר, חוסלו, וכך גם רבים מראשי ארגון חיזבאללה כמו חסן נסראללה. "מצמרת הנהגת החמאס - לא נותר כמעט דבר", אמר אוחנה, תוך אזכור הישגי כוחות הביטחון מול איומי הטרור במזרח התיכון. הנאום של אוחנה לא עסק רק בהישגים הביטחוניים אלא גם נגע במתח הפנימי שחווה העם במהלך השנה החולפת, כולל ביקורת כלפי ממשלת האייתוללות באירן ותמיכתה בטרור, לצד פנייה אישית לציבור לגייס כוחות אחדות. הוא הדגיש את עמידתם של חיילי המילואים, תומכי הממשלה ומתנגדיה, שהתגייסו להגן על המדינה ועל חבריהם, והציף את הצורך הדחוף באחדות הפנימית: "די למלחמות הפנימיות. איזה עתיד יש לנו עם כל האויבים מסביבנו, זולת אם נעמוד יחד ונכבד אלה את אלה?". בהקשר זה, נזכר אוחנה באמירה מרגשת של סרן שאולי גרינגליק שנפל בקרב, שהתקשר הביתה בסוף השבוע האחרון לפני שנהרג בקרבות בעזה, ואמר: "התקשרתי להחלש". לדבריו של אוחנה, מילותיו של גרינגליק מבטאות את רוח הערבות ההדדית בשטח, בה כל חייל מחזק את חברו, ללא הבדל בדעותיהם האישיות או הפוליטיות. "תומכי הממשלה ומתנגדיה, אלה שהפגינו בעד ואלה שמחו נגד – עזבו את משפחותיהם, את עבודותיהם, את חייהם - וקמו להגן על מדינת ישראל ולשמור איש על חייו של רעהו", אמר אוחנה, והוסיף בנימה מעוררת מחשבה: "כל אחד יודע להצביע על השני – זה קל. אך שמא נשאל את עצמנו, כל אחד את עצמו – מה אני יכול לעשות כדי לחזק את רוחם של הלוחמים?"

משפחת השכול כמרכז המחויבות הלאומית

בהתייחסות נרגשת למשפחות השכולות, הבהיר אוחנה כי על מדינת ישראל מוטלת האחריות לדאוג לביטחונן ועתידן של המשפחות האלה, לא רק בניחומי אבלים אלא במחויבות ממשלתית עמוקה יותר. "מותם של היקרים להם ולנו - לא היה לשווא", אמר, כשהוא מפנה את המסר גם לחברי הכנסת. הוא שיבח את הכנסת על פעילותה המואצת השנה למען משפחות החטופים, המפונים והנפגעים, בהעברת עשרות חוקים שמטרתם לתמוך במאמץ הלאומי. אוחנה ציין את השבתם של רוב החטופים לישראל, חלקם במסגרת עסקות וחלקם במבצעים צבאיים בהם חיילים סיכנו את חייהם. הוא הוקיר את פועלו של רפ"ק ארנון זמורה הי"ד, לוחם הימ"מ שנפל בקרב במסגרת מבצע "ארנון" שהשיב חטופים. עוד ציין אוחנה כי עדיין נותרו בשבי החמאס 101 חטופים שישראל מחויבת להשיבם. עם סיום הנאום, פנה אוחנה בבקשה לרוח אחדות וצמיחה, וציין את חג שמחת תורה שהתחדש באווירה שונה מהשנה שעברה. בפיוט מרגש, ביקש לראות "במעלת חברינו ולא בחסרונם", ולשמור על עם ישראל בטוח ושליו, במאמץ משותף של כל אזרחי המדינה: "נבקש, וגם נעשה כל שלאל ידינו כדי להביא". אוחנה הוסיף כי בעוד מאות שנים, צאצאינו יקראו על התקופה הזאת וישאלו האם עם ישראל נלחם באויביו או זה בזה. "מה ישאלו את עצמם צאצאינו", תהה, "האם הם ישאלו מי קיבל יותר מנדטים או איזה תכסיס פוליטי הוכיח את עצמו? או שמא ישאלו – מה עשה עם ישראל – האם נלחמו אלה באלה – או שעמדו יחד כתף לצד כתף נוכח הסכנה?".

By Idan Yosef