דוח מבקר המדינה מציג תמונה טעונת שיפור לגבי מצב הנגישות בתחבורה הציבורית עבור אנשים עם מוגבלות. למרות חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כבר בשנת 1998, ולמרות ההבטחות להנגשת התחבורה הציבורית, רבים מהיעדים שהוצבו לא מומשו, והתחבורה הציבורית נותרה רחוקה ממתן מענה נגיש ואיכותי לאוכלוסייה זו.

עיקרי הליקויים: פערים בין יעדים למציאות בשטח

• הנגשת תחנות אוטובוס - משרד התחבורה קבע יעד להנגשת 12,234 תחנות אוטובוס ברחבי הארץ, אך בפועל הונגשו רק 5,852 תחנות, שהן כ-48% מהתחנות. הפער הזה מותיר אזורים רבים ללא תשתיות נגישות מספיקות.

• הנגשת קווי אוטובוס בין-עירוניים - בעוד שהיעד היה להנגיש את כל הקווים הבין-עירוניים, נכון לשנת 2023 רק 2.6% מהם מונגשים. התחזיות לשנת 2024 מצביעות על שיפור קל בלבד, עם כ-4.3% מהקווים נגישים – פער עצום בין המטרות לבין היישום בשטח, שמשאיר את הציבור הזקוק להנגשה מחוץ למעגל התחבורה הבין-עירונית.

• מחסור חמור במוניות מונגשות - לפי הערכות משרד התחבורה, יש צורך ב-300 עד 800 מוניות מונגשות כדי לתת מענה הולם לאוכלוסייה עם מוגבלות. אך למרות הצורך הברור, נותר המחסור מבלי שקודמו נהלים לאסדרת הענף באופן עדכני.

ההמלצות: תוכנית אסטרטגית להנגשה

על-מנת לצמצם את הפערים, דוח מבקר המדינה ממליץ על שורת צעדים להשלמת ההנגשה עד שנת 2040:

• סבסוד ואכיפה מוגברת - יש להעניק תמיכה כלכלית להנגשת תחבורה באזורים מרוחקים וליצור מערכות בקרה שיבטיחו שכלל התחבורה הציבורית תהיה נגישה.

• עידכון תקנות ותוכנית אב להנגשה - על משרד התחבורה לגבש מדיניות נגישות מקיפה שתכלול הקצאת תקציבים ייעודיים להשלמת ההנגשה.

• הקמת יחידת נגישות במשרד התחבורה - יש להקים יחידת נגישות ייעודית שתספק מענה מהיר ותבטיח שכל ליקוי מטופל בצורה מהירה ויעילה.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל חיים כ-1.1 מיליון אנשים עם מוגבלות (11.5% מהאוכלוסייה). עבור אוכלוסייה זו, פערי הנגישות בתחבורה הציבורית אינם רק מכשול יומיומי אלא פגיעה בעצמאותם ובזכותם לשוויון. המבקר מסכם כי על משרד התחבורה להרחיב את המאמצים וליישם את ההמלצות במהירות, על-מנת לספק שירות נגיש וראוי לאוכלוסייה החשובה הזו. By Idan Yosef