אלעד גבר ירצה בישראל עונש של 30 שנות מאסר שגזר עליו בית המשפט בקליפורניה על עבירות פדופיליה, למרות שמדובר בעונש חמור מזה שהיה גוזר עליו בית משפט ישראלי. כך קובע (11.11.24) שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף. כתב האישום נגד גבר הוגש ב-2014 לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז בקליפורניה, וייחס לו הפקה של פורנוגרפיית ילדים, כפייה ושידול קטין לביצוע מעשים מיניים, סחיטה והפצת פורנוגרפיית ילדים; קורבנותיו היו 150 ילדות ונערות בנות 17-12. גבר הוסגר בשנת 2020, הודה במסגרת הסדר טיעון ונדון ל-30 שנות מאסר (עד ינואר 2050). הוא ביקש לשאת את עונשו בישראל והגיע ארצה ב-2023. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע שעליו לרצות את מלוא העונש שנגזר עליו בארה"ב וגרוסקופף דחה את ערעורו. החוק בישראל קובע, כי בית משפט בארץ יכול לקצר עונש שהוטל בחו"ל ונאכף בארץ, בתנאי שאין איסור על כך באמנת ההסגרה עם המדינה הרלוונטית. מאחר שקיים איסור כזה באמנה שבין ישראל לארה"ב, טענתו העיקרית של גבר הייתה, שמדובר בעונש חריג בחומרתו ולפיכך הוא נוגד את תקנת הציבור בישראל. לשיטתו, עקרון-העל בדבר תקנת הציבור יכול לגבור על הסעיף הספציפי שבאמנה. גרוסקופף אומר כי עקרונית ניתן לשקול את תקנת הציבור הישראלית גם בעניינים כמו חומרת העונש, אך אין הצדקה להשתמש בה במסגרת ההחלטה על נשיאת העונש בישראל. העבריין יכול להעלות את הטענה משום שאין המדובר בטענה ערעורית על ההליך בחו"ל, אותה החוק מונע אותו מלהעלות. בית המשפט גם יכול לקבוע, מאותה סיבה, שעל-פי עקרונות יסוד של השיטה הישראלית - לא ניתן לאכוף בארץ פסק דין ספציפי של מדינה זרה. אולם, ממשיך גרוסקופף, הפסיקה קבעה שוב ושוב שהתערבות בענישה זרה הנאכפת בישראל תהיה רק במקרי קצה חריגים. כאשר המדינות קבעו במפורש שלא ניתן לקצר את העונש במסגרת דיני ההסגרה, אין מקום לקביעה אחרת מכוח תקנת הציבור. עוד מציין גרוסקופף, כי עקיפה כזאת עלולה לפגוע בשיתוף הפעולה של מדינות אחרות, ובמיוחד ארה"ב, עם ישראל בנושא ההסגרה. לדברי גרוסקופף, הפתרון במקרים של עונשים קיצוניים הוא שחרור מוקדם על תנאי או חנינה (הנשיא יצחק הרצוג קבע שבשלב זה אין מקום לחון את גבר, אך לא שלל אפשרות זאת בעתיד, אם וכאשר יתקדם שיקומו). השופטים גילה כנפי-שטייניץ וחאלד כבוב הסכימו עם גרוסקופף. את גבר ייצג עו"ד יורם שפטל, ואת המדינה - עוה"ד שרון הורביץ ואביטל ריבנר.