יום האסון היה היום השני לטיול, אך מזג האוויר והתרעות חמורות המזהירות מפני שיטפון שינו כבר את מסלול היום הראשון. לאחר יציאת הקבוצה מירושלים לעבר אזור סמוך למסלול מתוכנן בנחל צאלים, נאלצו כאהן וברדיצ'ב לשנות כיוון נוכח סגירת כביש 90 המוביל לנחל צאלים והפנו את הקבוצה ללינה בסמוך למושב עין תמר. ברדיצ'ב ומדריכה נוספת עסקו במציאת מסלול חלופי ליום המחרת, ולאחר התייעצות עם גורמים מקצועיים מהאזור החליטו על קיום טיול במסלול נחל תמר ונחל צפית אם מזג האוויר יאפשר זאת. למחרת קמה הקבוצה ליום שמשי ולאחר שברדיצ'ב התייעץ עם גורמי מקצוע לחיזוי מזג האוויר שאיתם היה בקשר יצאה הקבוצה למסלול נחל תמר ונחל צפית, והוא הסתיים באסון. ליבדרו קובע, כי בנסיבות העניין – השניים צריכים היו להיות מודע לאפשרות מותם של המנוחים, לאחר שבהתנהגותם נטלו סיכון בלתי סביר לגרימת מותם של המנוחים כתוצאה מפגיעת שיטפון. עם זאת, המדינה לא הוכיחה כדבעי את אשמתם בעבירה של המתה בקלות דעת, באשר נותר ספק סביר ביחס למודעותם בזמן אמת לאפשרות גרימת תוצאת מותם של המנוחים כתוצאה מפגיעת שיטפון. באשר לכהאן קבע ליבדרו, כי לא הוא זה שהחליט על הטיול בנחל צפית ולמעשה נודע לו על טיול זה רק בשלב מאוחר, כשהקבוצה כבר בעיצומו של הטיול; לא הוא זה שהיה בשטח עם הקבוצה והחליט להכניסה לערוץ נחל צפית; והוא לא עודכן בכלל התחזיות ובאזהרות שברדיצ'ב, שהוביל את הטיול, קיבל מגורמי החיזוי במהלך הטיול. באשר לברדיצ'ב קבע ליבדרו, כי דקות ספורות לפני הכניסה לערוץ נחל צפית הוא קיבל מידע מהחפ"ק, שבעצמו נסמך על איש מקצוע מהמקום, לפיו הוא יכול להיכנס לנחל צפית ולסיימו בתוך שעה; אך בפועל, השיטפון פגע בהם כחצי שעה לאחר שקיבל המידע. ברדיצ'ב הסתמך על תמונת מזג אוויר דומה שקיבל מגורמים מקצועיים שונים, לפיה גשמים משמעותיים יתחילו רק בשעות הצוהריים המאוחרות; וכי סבר שכהאן מודע לטיול ומאשר אותו. ליבדרו עומד על ההתעקשות של כהאן להוציא את הטיול במועד ובאזור שנקבע למרות ההתרעות החמורות לשיטפונות באזור באותם ימים; על ההנחות השגויות והמטעות עליהן התבססה שיטת הטיול ועל הנחיות הבטיחות שקבע כהאן ולבלבול והשאלות הפתוחות שנותרו ביחס לעקרונות השיטה ולהנחיות אלו; וקובע שנותר ספק האם שיטת הטיול היא בגדר פרקטיקה נוהגת ומוסדרת וקבע כאמירה נורמטיבית שמדובר בשיטה שיש בה סיכון בלתי סביר. ביום האסון כהאן ניתק קשר ומגע עם הקבוצה, הוא לא ידע היכן היא ומהן תוכניותיה. בעניינו של ברדיצ'ב מציין ליבדרו, כי הוא נמנע מליזום קשר ישיר עם כהאן ולהתייעץ איתו לאחר שקיבל התרעות במהלך יום הטיול, ואף לאחר שנאמר לו ש"זה לא יום לטיול בחוץ". הוא לא ביצע בדיקות קפדניות, גם לאחר שקיבל מהמדריכה האחראית על חפ"ק הטיול התרעה עדכנית בסמוך לפני הכניסה לערוץ נחל צפית. בשולי הכרעת הדין, אך לא בשולי החשיבות, ליבדרו התייחס באמירה נורמטיבית לתחושות הקשות שעלו מהעדויות לפיהן משרד החינוך, אליו המכינות הקדם-צבאיות קשורות במובנים מסוימים (או כל גורם רשמי אחר של המדינה), לא הסכים לשתף פעולה עם המכינות בגיבוש ותיקוף הנחיות בטיחות, ובכלל זאת בהקשר לטיולים, ואף סירב לאפשר להן להסתייע בחדר המצב של משרד החינוך לקראת טיולים ובמהלכם משל היו "נטע זר". אין צורך שהנחיות והוראות בטיחות ייכתבו בדם, הוא אומר. את המדינה ייצגו עוה"ד ואדים סיגל ודרור שטורק, את כאהן ייצגו עוה"ד אורי קורב וסיון רוסו, ואת ברדיצ'ב - עוה"ד ציון אמיר וענבר רוזנבאום.