לדברי פישר, הוא והעיתונאי
ירון לונדון היו ידידים טובים במשך שנים. אשתו התקשרה ללונדון ושאלה כיצד להתמודד עם הפרסומים עליו; לונדון השיב שאינו מוכן לדבר איתה ולהיות חברו, משום שהשתכנע שעשה את אשר יוחס לו. "אני צריך ללכת ברחוב עם העיניים למטה, כי אולי אפגוש איש ציבור שאני מכיר והוא לא ירצה להגיד לי 'שלום', כי כבר הורשעתי. לא עושים את זה, לא מתנהגים ככה", אמר בבכי. "מחר זה יכול להיות כל אחד שיושב באולם הזה".
פישר סיפר, כי אמר בנקודה מסוימת לסניגורו
עמית בר (כיום שופט תעבורה), כי הוא מוכן להודות בכתב האישום כמות שהוא, למרות שברור שאין בו אמת, "אם אשמע את שקשוק האזיקים על הרגליים של סעדה ו[החוקר הבכיר] דובי שרצר, שיהיה שוויון בפני החוק". בר השיב: "זה לא עובד ככה". פישר הוסיף: "אנשי מרות מוגנים וזה לא בסדר. זה אומר שהם יכולים להמשיך להתנהג ככה".
פרי הראה, כי פרקליט מחוז ירושלים,
דני ויטמן, דחה את בקשתו לפתוח בחקירת ההדלפות, בנימוק שחלף זמן רב מהפרסומים ולא ניתן לאתר את המעורבים. טרם התקבלה החלטה בערר שהגיש לפרקליטות המדינה באוגוסט 2021, הוסיף.
פישר אמר כי לא הגיב בתקשורת משום שהמשמעות הייתה העברת מסר לפיה אינו סומך על בית המשפט. לדבריו, הוא קיבל פניות רבות מאמצעי התקשורת ודחה אותן, משום שהדבר היה מתפרש ובצדק כניסיון שלו להשפיע על בית המשפט ועל העדים.
פישר גם סיפר על אובדן פרנסתו, ועל כך שהלך לעבוד במוסך מתוך כבוד לעבודת כפיים. "יום אחד ארב לי שם צלם ולא באתי יותר. להפוך את זה לגימיק – לא בא לי". הוא ניסה עבודות נוספות, הלך לעסוק בדיג, כיום אינו מתפרנס אלא משלים דוקטורט במשפטים באוניברסיטת חיפה ולומד גמרא.
"אתה מכיר בני אדם שלא הצליחו לפרנס את האישה והילדים? אין נורא מזה. זה נמשך כבר עשר שנים. אבל לפחות אני בעל טוב, אני מאוד עוזר לרעייתי בבית אחרי הרבה שנים שלא הייתי". הוא אמר כי לא הצליח למצוא עבודה כלשהי בשל הרס שמו.
פישר סיפר על קצינת מבחן שהכינה תסקיר עליו, ואשר פתחה את השיחה עימו באומרה שהוא נוכל, מן הסתם גם משפחתו כזאת ולכן לא ניתן להמליץ על חלופה. "היה ניכר מתוך התסקיר לעג, שנאה, איבה", הוסיף. "קראתי לא מעט תסקירים בימי חיי ולא ראיתי דבר כזה".