אחת ההשלכות המידיות של מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר הייתה הצורך בזיהוי חללים ונעדרים בהיקפים חסרי תקדים. האירועים הקיפו גם את כוחות הביטחון וגם את האזרחים, ודחפו את גופי המדינה להתמודד עם אתגרים לוגיסטיים ומשפטיים יוצאי דופן.
תהליכי הזיהוי התבססו על הצלבת נתונים ממאגרים שונים, בהם המאגר הביומטרי הלאומי, שהוקם בשנת 2009 על-פי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים. במהלך האירועים נדרשו תיקוני חקיקה שאפשרו לגופי הביטחון, כולל צה"ל, משטרת ישראל, המוסד והשב"כ, להשתמש במידע מהמאגר לצרכי זיהוי.
ברקע האירועים, הממשלה אישרה באוקטובר תקנות שעת חירום שהרחיבו את הגישה למידע ביומטרי לצורכי זיהוי חללים. תקנות אלו עוגנו ב-8 בנובמבר במסגרת הוראת השעה, שהטילה על הממונה על היישומים הביומטריים להגיש דוחות חצי-שנתיים על יישומה.
דוח הפיקוח השני, שפורסם לאחרונה, מסכם את התקופה שבין אפריל לנובמבר 2024. הוא מציין כי בתקופה זו לא בוצעו פניות נוספות למאגר הביומטרי הלאומי, ומתמקד בעיקר בסגירת פערים שעלו בדוח הראשון.