שופט בית המשפט העליון, יחיאל כשר, נמנע מהטלת הוצאות על אדם שהכפיש בצורה קשה שופטים בכל שלוש הערכאות אשר דנו במשך שנים בעניינו. "רק לאחר התלבטות החלטתי שלא לחייב את המבקש בהוצאות ניכרות לאוצר המדינה", אומר כשר (26.11.24). אילן קירשנבאום, המייצג את עצמו, מנהל מזה קרוב ל-20 שנה הליכים נגד שכניו ברחוב בזל בתל אביב בטענה לליקויים בדירתו. בשנת 2014 הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל אביב, והשופטת סיגל רסלר-זכאי (כיום בבית המשפט המחוזי) קיבלה רק 20% ממנה. היא חייבה את קירשנבאום בהוצאות, בנימוק ש"בבקשות הרבות שהגיש לביהמ"ש עשה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, הטריד את הנתבעים ואת בית המשפט ונקט בפעולות בלתי מידתיות באופן קיצוני לסוג ההליך ושיעור נזקיו תוך שגרם להוצאות נכבדות ובלתי סבירות לנתבעים, לעינוי דין לנתבעים ולבזבוז זמנו של בית המשפט תוך פגיעה באינטרס הציבורי". קירשנבאום ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולצד טענות נגד פסק הדין - "לא היסס לטעון" (כלשונו של כשר) שרסלר-זכאי הפרה את חובת האמונים הקבועה בחוק יסוד השפיטה, כתבה שקרים בפסק הדין, גילתה נקמנות שיפוטית, זדון ומשוא פנים, שיבשה מהלכי משפט ועוד. הוא גם ביקש לפסול את השופטות אביגיל כהן ורחל ערקובי מלדון בערעור, תוך שהוא מטיח בהן האשמות קשות; בקשתו נדחתה. התיק הועבר לשופטת העמיתה שרה דותן, אשר הגבילה את קירשנבאום בהיקף הטיעון בכתב. בעקבות זאת הוא ביקש לפסול גם אותה, תוך העלאת טענה חסרת כל בסיס עובדתי לגבי מעמד השופט העמית. הנשיאה דאז אסתר חיות דחתה את ערעורו בנושא הפסלות ואת טענתו לפיה כל שופטי העליון מצויים בניגוד עניינים שאינו מאפשר להם לדון בעניינו. דותן דחתה את ערעורו של קירשנבאום והוא ביקש לערער לבית המשפט העליון. הוא שב וטען שכל שופטי העליון מצויים בניגוד עניינים, שכן יש להם אינטרס להגן על העסקתם של השופטים העמיתים; כשר דוחה מכל וכל טענה זו. קירשנבאום טען ש"כל [ה]הליך קמא מאופיין בפגיעות מכוונות, מתוכננות, שיטתיות ומתואמות בזכויותיי הדיוניות והמהותיות", אשר אילצו אותו "להגיש בקשות רבות ובקשות רשות ערעור רבות... [ש]רובן נדחו תוך הטיות משפט קשות מאוד". את רוב הבקשה ייחד קירשנבאום למתקפה קשה על רסלר-זכאי, לה ייחס "שקרים פוזיטיביים" בפסק הדין ו"עבירות פליליות חמורות של ניצול סמכות לרעה". הוא אף טען, כי אלמונית שישבה ליד רסלר-זכאי שהיא שכתבה את פסק הדין. כשר מגיב: "מדובר בטענות חסרות בסיס שהתשתית להן הינה, בעיקר, בעובדה שהמבקש מוכן לטעון אותן" ודוחה אותן לגופן. "האמור לעיל ביחס לטענותיו של המבקש כנגד המותב בבית משפט השלום – היותן חסרות בסיס מעבר לנכונותו של המבקש לטעון את הטענות המכפישות – נכון גם ביחס לטענותיו של המבקש לגבי המותב בבית המשפט המחוזי", ממשיך כשר. גם כאן הוא מראה שאין כל יסוד לטענותיו של קירשנבאום ואין כל הצדקה לדיון בגלגול שלישי. והוא מסיים: "אביע את צערי על הקלות הבלתי נסבלת בה מטיח המבקש טענות פוגעניות מאין כמוהן בשופטים אשר ישבו לדין בעניינו. אציין כי רק לאחר התלבטות החלטתי שלא לחייב את המבקש בהוצאות ניכרות לאוצר המדינה בגין האמור".