"בית המשפט רשאי להורות במקרים המתאימים על הפקדת ערובה כתנאי למתן צו לפתיחת הליכים, ולא רק כתנאי למינוי הנאמן". כך קובע לראשונה (28.11.24) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, בהסכמת השופט יחיאל כשר. השופט עופר גרוסקופף סבור, כי ניתן להציב תנאי כזה רק למינוי הנאמן לחברה לאחר מתן צו פתיחת הליכי חדלות פרעון. מינץ מסביר: "הוצאות ניהול ההליך, ובכלל זה שכר טירחת בעלי התפקיד הן הוצאות הכרחיות לצורך קיום הליך חדלות הפירעון. לא בכדי הן זוכות מעצם טבען לעדיפות נשייתית; ולא בכדי ניתנת בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי קדימות ל'הוצאות הליכי חדלות פירעון', ובכלל זה שכר הנאמן, על פני חובות בדין קדימה. "הנחת היסוד היא כי דירוגן הגבוה של הוצאות ניהול ההליך בסדר הפירעון, הוא אך מתבקש והכרחי, והוא נועד להבטיח כי תשלומים אלה - הן שכר טירחת בעל התפקיד אשר מוטל עליו לפעול בשקידה ראויה למילוי תפקידיו; והן הוצאות ההליך ההכרחיות והדרושות לצורך ניהולו - אכן ישולמו כסדרן ובמועד שנקבע לתשלומן. "אלא מאי, במקרים מסוימים אין די באותה עדיפות נשייתית על-מנת להבטיח כי תשלומים אלה אכן ישולמו בבוא העת. כך למשל בנסיבות המקרה שלפנינו, בהן מדובר בחברה חדלת פירעון, בלתי פעילה, הנעדרת זכויות ונכסים כלשהם. השאלה הניצבת לפנינו היא אפוא האם רשאי בית המשפט להורות, במקרים כגון אלו, על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות אלו כתנאי לפתיחת ההליך? לטעמי התשובה לשאלה זו היא חיובית". לדברי מינץ, סעיף 18 לחוק חדלות פרעון קובע את תנאי הכניסה המהותיים להליך ואמנם אינו מדבר על הפקדת ערובה, אך אין בכך כדי למנוע תנאי כניסה דיוניים. הללו נגזרות מהוראות דין אחרות ו"אין מלכות נוגעת בחברתה". כשם שחובה לשלם אגרה מכוח תקנות בית המשפט, כך חלות על הליכי חדלות פרעון גם תקנות סדר הדין האזרחי - והללו כוללות את האפשרות להטיל על התובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבע. אומנם מדובר בסמכות שיש להפעיל במשורה, אך היא קיימת ורלוונטית גם להליכי חדלות פרעון. התנאים הקבועים בסעיף 18, "שמשמעותם צמצום שיקול הדעת של בית המשפט, אין בכוחם להביא לאיון שיקול הדעת השיפוטי. בית המשפט אינו 'חותמת גומי', וגם בעת בחינת כניסתה של חברה להליך, עליו להפעיל שיקול דעת מהותי וקפדני. בתוך כך, אין משמעותו של סעיף 18 לחוק כי בית המשפט מנוע מלעשות שימוש בכלים אחרים הנתונים לו מכוח עקרונות כלליים נוספים החולשים על מערכת המשפט כולה", מדגיש מינץ. בית המשפט העליון דחה את ערעורה של חברת הבנייה אבי אלקיים על החלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל, לפיה עליה להפקיד 2,500 שקל כערובה לכיסוי הוצאות הנאמן כתנאי לפתיחת הליכי חדלות פרעון. מדובר בחברה בלתי פעילה, בעלת חובות של 1.75 מיליון שקל, שאת פירוקה ביקש אליקים. הנימוק להחלטה היה שלא צפויות הכנסות בהליך הפירוק, אלקיים יהיה היחיד שייצא נשכר ממנו ואין לצפות שהנאמן יעבוד ללא תמורה. את החברה ייצגו עוה"ד יעד רותם ואסף גולד, ואת הממונה על חדלות פרעון - עו"ד חיים זקס.