בג"ץ דחה (5.12.24) עתירה נגד החלטתו של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ, לבטל את המס על משקאות ממותקים, לצד ביקורת על האופן בו התקבלה. המס הוטל בידי הממשלה הקודמת כאמצעי להורדת צריכת הסוכר מטעמים בריאותיים, וסמוטריץ' ביטל אותו עם כניסתו לתפקידו, על-פי ההסכם הקואליציוני עם המפלגות החרדיות (המייצגות ציבור בו צריכתם של משקאות כאלו היא גבוהה). המס בוטל למרות שהנתונים לימדו על ירידה משמעותית בצריכת משקאות אלו מאז הטלתו ולמרות שהכניס למדינה 870 מיליון שקל בשנה, ובניגוד לדעת הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות וברשות המיסים. העתירה נגד ביטולו הוגשה בידי חנוך ברקת, הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא, פרופ' אהרון טרואן ופרופ' נדב דוידוביץ. השופטת גילה כנפי-שטייניץ עומדת על הסכנות הנובעות מצריכת סוכר מופרזת, על הנוהג במדינות רבות להטיל מס כדי להוריד צריכה זו ועל יעילותו של המס בישראל. לדבריה, "ההליך שהוביל לביטול המס לא היה מיטבי". המס הוטל לאחר עבודת מטה יסודית שנמשכה שנים ועל בסיס דעות מקצועיות רבות, בעוד שביטולו נעשה ללא הסבר מספק, במיוחד לנוכח התנגדות גורמי המקצועי, ולמרות שהמס כאמור השיג את יעדו. עם זאת, כנפי-שטייניץ דוחה את הטענה לפיה סמוטריץ' ביטל את המס ללא תשתית עובדתית מספקת: דווקא ביטולו לאחר זמן כה קצר, מאפשר להסתמך על עבודת המטה שקדמה להטלתו. דין העתירה להידחות, שכן "החלטת שר האוצר נטועה בשיקולי מדיניות מיסוי ומצויה בליבת שיקול דעתו, ובהעדר עילה להתערבות שיפוטית בהחלטתו". היא מנמקת: "החלטת השר, הדוחה את המלצת גורמי המקצוע ומעדיפה להימנע מהטלת מס קניה על משקאות מתוקים, היא החלטת מדיניות השנויה במחלוקת ציבורית. אולם זוהי סמכותו וזוהי מדיניותו, ועליה ייבחן. הלכה למעשה, מבקשים העותרים כי ניכנס אנו בנעלי השר, ונורה על הטלת מס על משקאות מתוקים. אלא שלא עלינו מלאכת הטלת המס. על-פי ההלכה הפסוקה, נקודת המוצא היא שבתחומי משק וכלכלה הסמכות לקביעת מדיניות מצויה בידי הרשות המבצעת והמחוקקת, ו'בית המשפט אינו נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות להתוויית מדיניותה של הממשלה ולקביעת סדר העדיפות הכלכלי והחברתי שלה, ואין הוא מורה לממשלה כיצד לנהוג בכגון אלה'". ברור שסמוטריץ' העדיף שיקולים אחרים על פני השיקולים הבריאותיים, ממשיכה כנפי-שטייניץ, אך זכותו לעשות זאת. לשימוש בכלי המס כדי להכווין את התנהגות הציבור יש מחירים משלו, ולשרים שונים יכולים להיות גישות שונות בנוגע למידת הפטרנליזם של המדינה כלפי אזרחיה. "זוהי מלאכתו של השר, הוא הנושא באחריות הציבורית על החלטה זו, ועליה הוא ייבחן במישור הציבורי". גם דבקות בהסכמים קואליציוניים אינה עילה להתערבות, כל עוד לא דבקה בהם אי-חוקיות, היא מדגישה. כנפי-שטייניץ מסכמת: "הגם שיש לשר שיקול דעת רחב – פשיטא שהחלטתו של שר האוצר, ככל החלטה של הרשות המבצעת, צריכה להתקבל בהתאם לכללי המשפט המינהלי. בתוך כך, השר חייב לשקול את ההשלכות השליליות של החלטתו על בריאות הציבור ועל קופת המדינה בתוך מכלול השיקולים הנוגעים לעניין; עליו להיוועץ בגורמי המקצוע; לפעול בשוויון והגינות; לבחון חלופות שונות לקידום מדיניותו. אך כל עוד שפועל השר בגדרי הדין, הרי שזכותו, אף חובתו, של השר להכתיב מדיניות, גם אם זו אינה עולה בקנה אחד עם עמדתם של גורמי המקצוע. שכן, בסופו של דבר כמעצב ; המדיניות – הוא אשר ישא באחריות הציבורית לתוצאותיה".

לשקול שוב בשל צורכי השעה

השופט נעם סולברג אומר: "אין לכחד: מומחים לדבר, מתחומי הבריאות והכלכלה, מתנגדים לתוכן הצו, מחמת הפגיעה בבריאות הציבור, ומפאת הגרעון הכספי שבעטיו. ברם, עניין הוא לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת לענות בו; לא לבית המשפט. הצו – שניתן כהוראת-שעה ואיננו סוף-פסוק – נטוע עמוק במרחב שיקול הדעת המסוּר לשרי האוצר והבריאות וממשלת-ישראל; לטוב ולמוטב". השופט עופר גרוסקופף מוסיף, כי נימוקיו של סמוטריץ' - התנגדותו העקרונית לשימוש במס לחינוך הציבור ועליית מחירי המשקאות בשל המס - מעוררים תהיות. ניתן להציג את המס ככזה שנועד לפצות את הציבור על נזקי צריכת הסוכר, וההתייקרות של המשקאות הייתה בשיעור 6%-8% בלבד. "אפס, ביקורת שיפוטית אינה מופנית כלפי תבונתה של החלטת הרשות המינהלית אלא כלפי חוקיותה. שר האוצר הוא המופקד על המדיניות הכלכלית, וכל עוד מדיניותו אינה עומדת בניגוד לעילות הביקורת המינהלית המקובלות, אין בסמכותנו להתערב בה, תהיה עמדתנו ביחס לנכונות ההחלטה אשר תהיה". גרוסקופף מסכים עם כנפי-שטייניץ וסולברג, אך מוסיף: "אבקש להביע תקווה, ואייחל כי לא תקוות תם, שלקראת קבלת ההחלטה בדבר העתיד, ישקול שר האוצר פעם נוספת את עמדתו, בשים לב לאתגרים הנוכחיים הניצבים בפני מדינת ישראל" והצורך להגדיל את הכנסות המדינה. "טוב יעשה אפוא שר האוצר אם ישקול, אף בהינתן כי 'על דרך הכלל' אין מקום לפי תפיסת עולמו למיסוי שהוא רואה בו 'מיסוי חינוכי', שמא מוצדק לחדש את המיסוי על משקאות מתוקים, כולו או חלקו, בצוק העיתים, בגדר 'הרע במיעוטו'". את העותרים ייצגו עוה"ד חגי קלעי ועוז פנחס, ואת המדינה - עוה"ד רועי שויקה ונועה רוזנברג-רכטר.