אלישבע (אליקה) ברק-אוסוסקין, שהייתה סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, הלכה לעולמה (9.12.24) בגיל 88. היא הייתה רעייתו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק. אביה של ברק, משה אוסוסקין, היה בשנות ה-1930 נציג ארגון הג'וינט בארצות הבלקן. היא נולדה בבוקרשט ועלתה ארצה בגיל חמש, שירתה בצה"ל כסמלת ח"ן ולמדה ביולוגיה; היא סיימה בשנת 1963 בהצטיינות את לימודי התואר השני. בשנת 1959 החלה ברק לעבוד במחלקה לזואולוגיה ובמחלקה לגנטיקה של האוניברסיטה העברית. ברק ביצעה הסבה לתחום המשפטים בעשור החמישי לחייה ולמדה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. היא סיימה את לימודיה ב-1977 והתמחתה אצל נשיא בית המשפט העליון דאז, יואל זוסמן, ובפרקליטות מחוז ירושלים. עם קבלת הרישיון ב-1978, היא החלה לעבוד כעוזרת משפטית לנשיא בית המשפט העליון ובמשך תשע שנים עבדה עם ארבעה נשיאים: זוסמן, משה לנדוי, יצחק כַּהן ומאיר שמגר. בשנת 1987 מונתה ברק לרשמת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ובשנת 1990 מונתה לשופטת בבית דין זה ובמקביל בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. ב-1995, לפני מינויו של בעלה לנשיא בית המשפט העליון, היא מונתה לשופטת בבית הדין הארצי לעבודה. ב-2000 מונתה לסגניתו של נשיא בית הדין דאז, סטיב אדלר, ושימשה בתפקיד עד פרישתה ב-2006. לאחר פרישתה היא הייתה מרצה לדיני עבודה בבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה (כיום - אוניברסיטת רייכמן). ברק הייתה שותפה לקו שהוביל אדלר, הנוטה לטובת העובדים וארגוני העובדים. בין היתר, היא הייתה ממובילות זכות השימוע לפני פיטורים או שינוי בתנאי העסקתו של עובד. אחת מפסיקותיה המפורסמות קבעה שחברת כוח אדם נחשבת למעסיקה של עובד בכל הקשור לזכויות סוציאליות, גם כשהוא עובר בין מקומות עבודה שונים בהם הוצב.