"בתיק 4000 יש טענה מאוד מוזרה. הטענה איננה שהוא קיבל סיקור חיובי בוואלה, כי הסיקור היה איום ונורא, אלא היענות חריגה מאלוביץ – ואת זה בכלל לא חקרו. אנחנו נראה מתי ואיך התזה הזאת נולדה. אין טענה שהיה סיכום מוקדם בין נתניהו לאלוביץ על היענות חריגה תמורת הטבות רגולטוריות, אלא שנוצרה מעין הבנה פנימית – שוחד בלי מילים, והכל ביחס לשוחד תקדימי ויחידאי. "לא הבנו איך משפחת נתניהו בכלל יכולה הייתה לדמיין שנתניהו מקבל היענות חריגה, באתר שנשאר כל הזמן עוין. למה שהוא לא יחשוב שזה נובע מהמדיניות האישית של אלוביץ, שמציג את עצמו כבעל תפיסה ימנית? למה שאלוביץ יחשוב שאם פונים אליו, זה קשור למשהו מושחת? נתניהו לא קיבל כלום; האתר היה רע ונשאר רע, והוא ביצע פעולות שהיו הרסניות לבזק על-פי המלצות גורמי המקצוע. זהו שוחד תקדימי, שגוי ופסול. "ברגע שבית המשפט הורה לתביעה לפרט את ההיענות החריגה, 315 פריטים, קרסה תיאוריית השוחד, כי התברר שאין שם שום דבר. קרוב למחצית מהרשימה לא נמצאת בכלל בידיעת ראש הממשלה. מתן בסתר זה דבר רצוי ומקובל; על מתת בסתר לא שמענו מעולם. אין ברשימה הזאת שום דבר, בטח לא משהו חריג". חדד טען, כי בניגוד לדבריה של בן-ארי – אין יכולת לברר את תיק 4000 מבלי לרדת לזירה העיתונאית, כאשר בין היתר הוכח שמנכ"ל וואלה דאז, אילן ישועה, נענה הרבה יותר לדרישות סיקוריות של אחרים. "לנתניהו לא הייתה שום שליטה על תכנים בוואלה. להפך. זה התברר כאתר אכזרי, ציני ועוין נגדו". לדברי חדד, גם האישום במרמה והפרת אמונים בתיק 4000 הוא חריג וחסר תקדים: עצם העובדה שנבחר ציבור פונה לכלי תקשורת בנוגע לסיקור, מעמידה אותו בניגוד עניינים. "מי שמע על זיקת סיקור?!", תהה. הוא טען, כי גם מי שעסקו בחקירות – כמו המפכ"ל דאז, רוני אלשיך, היועץ המשפטי, אביחי מנדלבליט, ופרקליט המדינה, שי ניצן – עמדו בקשר עם אמצעי תקשורת כדי לשפר את הסיקור שלהם. "הם קיבלו סיקור חיובי בידיעות אחרונות וקיבלו החלטה חריגה שלא להעמיד לדין את ידיעות אחרונות", טען. בנוגע לתיק 2000 אמר חדד, כי זהו אישום "חריג מאוד וקשה להאמין שהוא הוגש לבית המשפט", לפיו העביר נתניהו לנוני מוזס מסר לפיו הוא עשוי להסכים לקבל ממנו שוחד. "עוד הפרת אמונים מסוג חדש: סירוב לקבל שוחד. כל התזה הזאת מקריסה את האישום הראשון". לדברי חדד, כתב האישום בתיק זה הוא "פשרה מפא"יניקית" בין מי שסברו שאין להגיש אישום כלל לבין אישום בשוחד". עוד אמר חדד, כי גם תיק 1000 הוא חדשני: מרמה והפרת אמונים בשל קבלת מתנות מחבר. "מנדלבליט ובן-ארי ידעו שאי-אפשר לטעון ברצינות שנתניהו קיבל את המתנות רק בגלל שהוא עובד ציבור, אז יצרו קונסטרוקציה חדשה: בזיקה להיותו עובד ציבור". במקביל, הזכיר חדד, החליט מנדלבליט שלא להאשים את רות דוד באותה עבירה למרות שקיבלה מתנות מרונאל פישר, שניהל תיקים מולה כאשר הייתה פרקליטת מחוז, וזאת בנימוק שהמתנות מלמדות על חברות עמוקה. חדד טען: "הסטנדרט הכפול הוא בלתי אפשרי. מה השתנה אצל נתניהו, שהוא זוכה לחידוש על חידוש על חידוש? שהוא הופך לסוג של שפן נסיונות משפטי, שמנסים עליו קונסטרוקציות חדשות, כשהוא ראש ממשלה מכהן ומציג את תוכנית המאה שאמורה לשנות את פני המזרח התיכון?"

חדד ציטט את ראש המשטרה החשאית של יוסף סטלין: "show me the man and I'll show you the crime" והתריע שסכנה זו אינה ייחודית למדינות רודניות. לדבריו, ב-2016 העיתונאי בן כספית מסר למשטרה מידע לאחר שהיא לחצה עליו, אשר תורגמה לתוכנית עבודה נגד נתניהו. מנדלבליט לא התיר ליאח"ה לחקור את קבלת המתנות, ואז היא זימנה עדים ביחס לפרשה אחת וגבתה עדויות לגבי פרשה אחרת. "התופעה הזאת חזרה על עצמה שוב ושוב בתיק הזה וביצעו פעולות חקירה בלי אישורו של מנדלבליט", טען. "היו שם כמה אפיזודות מבהילות, שאני רואה אותן כבלתי דמוקרטיות בעליל. הציעו לארי הרו עסקה מושחתת: נוותר לך על התיק האישי שלך אם תתן לנו משהו נגד נתניהו. אנחנו נראה את רוחב הרשת שניסו לפרוש נגד נתניהו. מה היינו אומרים אם היינו שומעים שמשטרת ישראל חוקרת בצורה כזאת עיתונאי שביקר אותה? היינו צועקים שיש פה פיגוע בדמוקרטיה, ובצדק. זה מה שעשו לנתניהו ואנחנו נרחיב בזה בפרשת ההגנה". הוא עמד על פעולות החקירה החריגות והפסולות לשיטתו, "כדי למצוא חתיכות פאזל שלא מתחברות אחת לשנייה, ומחברים אותן עם פטיש חמישה קילו, כאילו שיש עבירות. אבל כשמגיעים לבית המשפט, רואים שהכל מתפרק". חדד גם דיבר על ההדלפות המרובות מהתיק ושיבושי חקירה ושיבוש הליכים לטענתו, שזכו להתעלמות מצד רשויות התביעה. לדברי חדד, ראיות התביעה קרסו – וזה הייתה כרוניקה ידועה מראש, שכן התביעה ידעה למשל ש"פגישת ההנחיה" של נתניהו עם שלמה פילבר לא התרחשה כפי שטענה. "הופתעתי מהדלות שבתיק, מהמגמתיות שבו", אמר על תיק 4000. הוא גם טען שהחוקרים הטעו את נתניהו בחקירתו ושאותן הטעיות מצאו את דרכן לכתב האישום. חדד יצא גם נגד פירוט המתנות הנטענות מארנון מילצ'ן, אשר אמור היה ללמד שקיימות ראיות ברורות להוכיחן – ואזי התברר שהכל מבוסס על עדויות סברה של הדס קליין, העומדות בסתירה לעובדות אובייקטיביות ולעדים האחרים ובראשם מילצ'ן. "הראינו מה הסיבה למתנות ונראה שההיקף קטן לאין שיעור קטן מזה שנטען בכתב האישום", הוסיף. "זה מתנות בין חברים, הכי לגיטימי בעולם, והיו מתנות הדדיות".