קריסת משטרו של בשאר אל-אסד יצרה מציאות חדשה ומורכבת בסוריה. כוחות מורדים השתלטו על אזורים נרחבים במדינה, תוך שהם מנצלים את הכאוס ואת התפוררות הצבא הסורי. במקביל, ישראל ורוסיה ובמקביל טורקיה פועלות באופן נרחב כדי להגן על האינטרסים האסטרטגיים שלהן. כל אחת מהן מתמודדת עם אתגרים ייחודיים בזירה המשתנה.

הכוחות המקומיים: השתלטות ארגוני מורדים

בשטח סוריה פועלים עתה כמה כוחות מקומיים המנסים לאחוז בשטח ולתפוס פיקוד הן על האוכלוסייה והן על נכסים אסטרטגיים: - היאת תחריר א-שאם (HTS) היאת תחריר א-שאם (HTS), לשעבר שלוחת אל-קאעידה בסוריה, הפך לכוח הדומיננטי בצפון-מערב המדינה. הארגון מונה בין 12,000 ל-15,000 לוחמים ומממן את פעילותו באמצעות מנגנוני גביית מיסים, שליטה במעברי גבול והכנסות מהברחות. קיימים גם דיווחים על תרומות פרטיות ממדינות המפרץ. HTS ניצל את קריסת המשטר כדי להרחיב את שליטתו מאידליב לערים נוספות בצפון-מערב סוריה, כולל חלב, חמה וחומס. הוא מתמקד בהשתלטות על תשתיות אסטרטגיות תוך ניסיון למצב את עצמו ככוח מנהל ולגיטימי באזורי שליטתו. - הצבא הלאומי הסורי (SNA) הצבא הלאומי הסורי (SNA), קואליציה של קבוצות מורדים סוניות, נתמך ישירות על-ידי טורקיה. עם עשרות אלפי לוחמים, ה-SNA שולט בצפון סוריה, בעיקר במחוזות חלב וראקה, הסמוכים לגבול הטורקי. טורקיה מממנת את פעילותו באמצעות מתן משכורות, ציוד צבאי ואימונים, מתוך שאיפה לבלום את הכוחות הכורדיים ולמנוע הקמת ישות כורדית עצמאית. הארגון מנצל את קריסת המשטר הסורי כדי להשתלט על שטחים נוספים ולבסס את מעמדו בצפון המדינה. - ארגונים סלפיים-ג’האדיסטיים נוספים לצד HTS וה-SNA פועלים בסוריה גם מספר ארגונים סלפיים-ג’האדיסטיים קטנים יותר, בעיקר בצפון-מערב המדינה. הארגונים הללו, המונים יחד אלפי לוחמים, פועלים בעיקר בעיירות כפריות ומממנים את פעילותם באמצעות שליטה במשאבים מקומיים, תרומות פרטיות ותמיכה חיצונית. פעילותם מתמקדת בלחימה נגד כוחות המשטר ובניסיון לייצר שליטה מקומית, אך בשל היעדר הנהגה מרכזית או חזון פוליטי ברור, הם נוטים לאלימות ולקיצוניות, שממשיכים לערער את היציבות האזורית.