חצרוני, שלא פעם עורר סערות ציבוריות, סיפר על השקפת עולמו בנוגע למחירי הדיור בארץ: “מחירי הדירות בתל אביב גבוהים כמו בציריך, שם המחיר הממוצע למטר מרובע עומד על כ-15,000 דולר. עם זאת, המשכורות בתל אביב נמוכות בכ-40% בהשוואה לציריך. זו אחת הסיבות שהחלטתי לא להשקיע בנדל”ן למגורים בישראל”.
“
יוקר המחיה הוא עובדה, לא דעה", הוסיף. “אבל מי שמשקיע בצורה חכמה, יכול להרוויח גם במציאות הזאת. לדוגמה, מחקר של מרכז טאוב הראה כי בשנים האחרונות עלו מחירי הדירות בישראל בכ-80%, בעוד השכר החציוני עלה בכ-15% בלבד. אני העדפתי להתרכז בהשקעות מניבות בחו"ל, במקום להילחם במערכת הלא יעילה בארץ".
ירושה משפחתית שהפכה לסיפור הצלחה
“המגרש בצ'לנוב היה שייך במקור לסָבי, שהוריש אותו לארבעת ילדיו”, שיתף חצרוני. “לאחר שאבי רכש את חלקם, החלטנו להפוך אותו לנכס מניב. בנינו שלושה בניינים, אבל רק אחד מהם מאוכלס היום. אני מכרתי את חלקי ועזבתי”.
על האוכלוסייה שאיכלסה את המגרש בעבר סיפר: “היו שם נרקומנים וסוחרי סמים. השכרנו את הנכס לכל מיני טיפוסים מעניינים”.
השקעות בחו”ל: כנסיות וארמונות
חצרוני לא נרתע מלחשוב מחוץ לקופסה: “מצאתי כנסייה עתיקה בצ'כיה למכירה ורציתי להפוך אותה למתחם חתונות לישראלים שלא יכולים להתחתן בארץ. אבל הרעיון הזה נפל בגלל קשיים ברישוי עסקים שם”.
למרות זאת, חצרוני לא ויתר לחלוטין. הוא החל לבחון רכישת ארמון סמוך לפראג. “ארמונות באירופה עולים לעיתים פחות מדירות יוקרה בישראל”, הוא מספר. “נסעתי לבדוק את הארמון, שהיה בגודל של כ-600 מטרים רבועים, ונראה היה שנשמר במצב טוב יחסית. המחשבה הראשונית שלי הייתה להפוך אותו לאתר נופש ייחודי עם צימרים קטנים באווירה היסטורית. אפילו שקלתי לקיים שם טקסי חתונה עם נגיעות של שימור רוח המקום”.
עם זאת, חצרוני גילה שתחזוקת נכסים היסטוריים כרוכה באתגרים לא פשוטים: “הבנתי שעלות התחזוקה והשימור של ארמון כזה תהיה עצומה, ושצריך גם צוות מקומי אמין לניהול שוטף. בסופו של דבר, החלטתי שזה לא מתאים לי בשלב הזה של חיי”.
בין פוליטיקה לנדל”ן
אחת האמירות הבולטות של חצרוני בראיון הייתה ביקורתו על ההשלכות של מערכת פוליטית לא יציבה על שוק הנדל"ן: “בישראל יש מערכת פוליטית שלא מעודדת יזמים. במקום לתמוך בפרויקטים שיכולים לשנות את פני המדינה, כל תהליך מלווה באינסוף רגולציות שמעכבות כל יוזמה”.
חצרוני הדגיש: “אני לא מערב פוליטיקה בעסקיי, אבל במדינה כמו ישראל, אי-אפשר להפריד בין המדיניות הממשלתית להצלחת השקעות הנדל"ן. לדוגמה, כשממשלה משנה את התנאים להיתרי בנייה או את שיעור המס על רווחים מנכסים, זה משפיע ישירות על תהליך קבלת ההחלטות של יזמי נדל"ן ועל הסיכויים שלהם להצליח”.
בראיון דיבר חצרוני על השפעת משברים גלובליים על שוק הנדל”ן המקומי והבינלאומי. “הקורונה הראתה לנו עד כמה השקעה בנדל"ן מסחרי יכולה להיות מסוכנת”, ציין. “מצד שני, היא גם פתחה את העיניים שלי להשקעות חדשות באזורים כפריים באירופה, שבהם המחירים עדיין נמוכים ויש הזדמנויות מעניינות”.
על הנחות לחיילים ותובנות נוספות
חצרוני התייחס גם לנושא ההנחות בדירות שהוא משכיר: “תמיד שאלו אותי למה אני לא מציע הנחות לחיילים, ואני אומר - אני מציע הנחות למשתמטים. למה? כי לדעתי, אין גבורה מיוחדת בללכת להילחם בעזה. זו כמובן אמירה פרובוקטיבית, אבל אני מאמין שצריך לעודד גישה יותר ביקורתית”.
במהלך הראיון, נשאל חצרוני מדוע הוא עצמו ממשיך לגור בישראל, למרות הביקורת הרבה שהוא מותח על שוק הדיור המקומי ועל המערכת הפוליטית. “תראי, אני מודה שגם עליי פועלת 'הטיית הפסיביות'. זה קל יותר להישאר במקום מוכר מאשר לעבור לחו"ל ולהתחיל מחדש. מעבר לזה, אני תמיד אומר - אם אתה לא רוצה להיפגע באירופה, תתרחק מבתי חב"ד. אבל למרות הכל, ישראל היא הבית שלי, גם אם יש לי הרבה ביקורת עליה. אולי זה הרגל, אולי זה סנטימנט, אבל אני עדיין כאן”.
בסיום הראיון, חצרוני שיתף תובנה אישית: “נדל"ן זה לא רק ביזנס, זה גם חיים. אני לא קונה ארמון בשביל להשכיר אותו, אלא כי אני רוצה לגור בו יום אחד. החיים קצרים מדי בשביל לעשות רק מה שמביא כסף. תעשו גם מה שמשמח אתכם”.
הפרופסור הוסיף דוגמה מחייו האישיים: “היו זמנים שהייתי שקוע בעבודה האקדמית והרגשתי שכל יום דומה לקודם. השקעות בנדל"ן אפשרו לי לפתוח דלתות חדשות ולהגשים חלומות, כמו החיפוש אחר ארמון באירופה”.
לדבריו, הנדל"ן לא רק הביא לו עצמאות כלכלית, אלא גם סיפק לו את ההזדמנות לעצב את חייו בצורה שמתאימה לאישיותו: “אני מעדיף להשקיע בפרויקטים שמדברים אליי רגשית ולא רק כלכלית. ארמון, למשל, הוא סמל להיסטוריה ולתרבות, ולא רק נדל"ן”.