וינטר תיאר את המפגשים עם ידידו בנט, שהתקיימו בניגוד לנהלים, כדבר הכרחי. "פגשתי אותו בדירה פרטית, כדי לא למשוך תשומת לב. הוא שאל אותי שאלות בסיסיות על מה שקורה בגזרה, וחשף שהוא לא יודע פרטים שהיו טריוויאליים עבורנו, הקצינים בשטח. באותו רגע הבנתי שמדובר במידע שלא הועבר אליו - מידע שבלעדיו אי-אפשר לקבל החלטות נכונות". לפי וינטר, המידע שהוסתר כלל לא רק את מיקום המנהרות, אלא גם את תוכניות חמאס לביצוע פיגועי חטיפה רחבי היקף. "כשחבר קבינט לא יודע שהמנהרה כבר בשטח שלנו, זו לא בעיה שלו - זו בעיה של מערכת שמסתירה ממנו את המידע".

מדוע המידע הוסתר?

וינטר סבור שהמניע להסתרת המידע היה הרצון של הדרג הפיקודי לשמור על שליטה מלאה בקבלת ההחלטות, גם במחיר של הצגת תמונה חלקית לקובעי המדיניות. "בצה"ל יש גישה שאומרת שהדרג המדיני לא תמיד מבין את מורכבות השטח, ולכן עדיף שהוא לא יידע הכול. אבל זו טעות. תפקידנו כמפקדים הוא להציג את האמת, גם אם היא קשה. אם לא נעשה את זה, איך אפשר לצפות מהם לקבל החלטות מושכלות?"

"זו לא הייתה בגידה"

על הביקורת שהוטחה בו בעקבות המפגשים עם בנט אמר וינטר: "לא הייתה פה שום בגידה במערכת הצבאית. הייתה פה נאמנות לחיילים שלי ולמדינה. מה היה קורה אם המידע הזה לא היה מגיע לקבינט? כמה חיים היו יכולים להיגדע? אני לא מתכוון להתנצל על מה שעשיתי". וינטר גם חשף כי הרמטכ"ל בני גנץ מנע ממנו מלהציג לשר הביטחון את הפתרון שיש לחטיבה לשר הביטחון משה יעלון.

"לא מתבייש באמונתי"

בראיון, הציג וינטר את השקפת עולמו ואמר: "אני חייל של עם ישראל, חי באמונת אבותינו. מי שרודף אותי, שיתבייש". הוא הוסיף כי לאורך כל שירותו הקפיד לשלב בין אמונתו לבין פקודות הצבא, אך לדבריו, הדבר לא תמיד התקבל בהבנה. הוא סיפר בהרחבה על החקירות באזהרה שניהלו נגדו במהלך שירותו בצה"ל, אותן הוא מגדיר כ"ניסיון סיכול אישי" שמטרתו להרתיע לא רק אותו אלא גם קצינים דתיים נוספים מלבטא את אמונתם בגלוי. לדבריו, מדובר היה בניסיונות חוזרים ונשנים "לצייר אותי כבעיה", כדי להפעיל לחץ על מפקדים דתיים להסתיר את אמונתם. "יש מפקדים בצבא שמסירים את הכיפות שלהם" אמר וינטר, "לא כי הם מאמינים פחות, אלא כי הם חוששים שזה יפגע בקידומם. אני מכיר קצינים שהורידו את הכיפה לא מתוך בחירה אישית, אלא מתוך פחד - הם פשוט ידעו ש'כיפה' זה לא מקדם אותך, אלא להפך". לדבריו, החקירה המרכזית שהתנהלה נגדו, שנמשכה 16 שעות ברציפות, עסקה בטענות לתקלות ערכיות וניהוליות שלכאורה התרחשו במהלך תפקידו כמפקד חטיבת גבעתי. הוא ציין כי הדרך בה נוהלו החקירות - תוך הוצאת פרטים לתקשורת בזמן אמת - נועדה לפגוע בשמו הטוב עוד לפני שמוצתה החקירה. וינטר תיאר כיצד החקירה הפכה לנשק נגדו במערכת הצבאית: "השיטה ברורה - מפרסמים שנחקרת באזהרה, וזהו, כבר הכתימו אותך. מבחינת הציבור, אם נחקרת - אתה כנראה אשם. זה לא משנה אם בסוף אתה יוצא זכאי - הנזק כבר נעשה". עוד הוסיף: "אני, כחייל במדים, לא יכול להתגונן בתקשורת. אין לי דוברות, אין לי שום דרך להגיב למה שזורקים עליי. התוצאה היא שמרגע שהחקירה הופכת לפומבית, השם שלי נקשר בפרשיות שאני בכלל לא קשור אליהן, ומרגע זה אתה מסומן".

"מתי תגיע לשימוע אצלי?"

וינטר שיתף ברגע אישי בו פנה לרמטכ"ל דאז, בני גנץ, לאחר שהתברר לו כי הועברה עליו הערה פיקודית, שלדבריו כלל לא הוזכרה בתחקיר שנערך לו. "נלחמתי תחתיך, הובלתי אלפי חיילים בקרב, ובמקום לשאול אותי ישירות מה קרה, אני שומע אותך בתקשורת מגבה את חוקרי מצ"ח בלי לבדוק איתי דבר". לדבריו, השיחה עם גנץ הייתה טעונה במיוחד: "ציפיתי שתקרא לי, שתשב מולי ותשאל אותי ישירות. במקום זה, אני מוצא את עצמי תחת מטר של האשמות בתקשורת, ואתה מגבה את החוקרים. זה הרגע בו הבנתי שהמשחק נגדי". וינטר סיכם כי הוא רואה בחקירות ניסיון לייצר הרתעה רחבה יותר: "מה שעשו לי הוא מסר לקצינים הדתיים האחרים - 'אם תלכו בדרך שלך, אתם תשלמו מחיר'. אבל אני לא מתכוון לוותר, ולא מתחרט על שום דבר שעשיתי." לדבריו, למרות הקשיים, הוא ימשיך לעמוד על אמונתו ועל דרכו: "צה"ל חייב להיות מקום שבו כל אדם, בלי קשר לאמונתו, ירגיש שהוא יכול לשרת בלי פחד ובלי צורך להסתיר את הזהות שלו".