התנדבות הציבור הישראלי ב-14 חודשי מלחמת "חרבות ברזל" חצתה מגזרים, מגדרים, גילאים ורקעים, והתבטאה בהתנדבות מאסיבית. עם תחילת המלחמה, כמעט כל אדם שני התנדב (45.2%). לאחר חודש וחצי דפוסי ההתנדבות במלחמה ירדו לשיעור התנדבות של 28.7% וכיום הם עומדים על 15%. היקפי הסיוע של המתנדבים, בהתארגנויות השונות ובכלל, למעל מיליון אזרחים, נאמדים במאות מיליוני שקלים - כך עולה משנתון ההתנדבות והמעורבות החברתית במלחמת "חרבות ברזל", של המועצה הישראלית להתנדבות והמכון לחקר החברה והפילנתרופיה בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף משרד הרווחה והביטחון החברתי, שהוגש לנשיא המדינה, יצחק הרצוג.

מתנדבים ספונטניים מתוך סולידריות ורצון לעזור

מנתוני השנתון עולה, כי המתנדבים הפעילים במצבי חירום הינם בעיקר מתנדבים ספונטניים, שלא התנדבו בשגרה ואינם מזוהים עם ארגון או גוף פורמלי, שהגיעו להתנדב באופן עצמאי, מתוך סולידריות ורצון לעזור, לסייע ולתמוך בתגובה למצב. עימם היו גם מתנדבים מאורגנים, שהיו פעילים בזמן שגרה בארגונים שונים ומגיעים להתנדב דרכם. המניעים להתנדבות בתחילת המלחמה שילבו בין סיבות אלטרואיסטיות לאגואיסטיות. רוב המתנדבים פעלו מרצון לתרום ולהשפיע ולהיות חלק מהמאמץ המלחמתי. 90.2% ציינו כי המניעים החזקים ביותר להתנדבותם היו הרצון לעזור לאחרים והדאגה לשלומם של האזרחים. גם המאפיינים הייחודיים של המלחמה, האופן בו פרצה ומשבר האמון שנוצר בעקבותיה, השפיעו על הבחירה של הציבור להתנדב. רבים ציינו כי הם פועלים מתחושה של "אין ברירה", ויותר ממחצית מהם ציינו שההתנדבות מסייעת להם להתמודד עם המצב ולהשיג תחושת שליטה ומספקת להם, במידה רבה, פעילות הפגה בזמן של פחד וחרדה. מהשנתון עולה כי מאפיין ההתנדבות בחירום, בכלל, ובמלחמת "חרבות ברזל" בפרט, היא התנדבות יחסית אינטנסיבית. 10% מהמתנדבים התנדבו בכל יום, ועוד 38% מהם התנדבו מספר פעמים בשבוע. בשבועות הראשונים למלחמה התנדבו אנשים מכל קבוצות הגילאים: רובם היו בבני הביניים (35-55); שיעור התנדבות גבוה יותר בקרב אנשים בעלי השכלה אקדמית (48%), ובעלי הכנסה מעל הממוצע (51.7%). בקרב המתנדבים הספונטניים, שלא התנדבו קודם למלחמה, היו יותר חילוניים (29.9%), לעומת דתיים (19.9%) ומסורתיים (22.2%). עם פרוץ המלחמה פעילויות ההתנדבותיות המרכזיות היו: איסוף, אריזה וחלוקת מזון וציוד (49.2%); הסעות ושינוע של אנשים, מזון וציוד (22.5%); סיוע לכוחות הביטחון (צה"ל, משטרה, כיתות הכוננות, שמירה על ישובים, מד"א) – 20.6%; סיוע בפעילות הסברה ברשתות החברתיות; סיוע למפונים מהדרום ומהצפון; סיוע לאוכלוסיות מוחלשות, כמו קשישים ואנשים עם מוגבלות; סיוע למשפחות משרתי המילואים; הפעלת ילדים ועוד.

שילוב בין פעילות התנדבותית לתרומה של ציוד וכסף

רוב המתנדבים שילבו בין פעילות התנדבותית לתרומה של ציוד (78%) וכסף (53%), באמצעות היוזמות ההתנדבויות וקמפיינים של מימון המונים. נשים תרמו יותר ציוד ומזון. מעט יותר צעירים עד גיל 35 תרמו כסף (54%). חלק הארי של התרומות הכספיות הופנו לסיוע לחיילים, למשרתי המילואים ולצה"ל. כרבע מהמתנדבים תרמו כסף למפונים ולישובים שנפגעו במלחמה. רוב התורמים עשו זאת בתרומה ישירה ולא דרך ארגון, עמותה או מבצע התרמה כלשהו. זהו שיעור גבוה מאוד של תרומה ישירה, המהווה תופעה חדשה יחסית, במצב המלחמה הנוכחי, שבה נפתחו הרבה קבוצות באפליקציות כמו "פייבוקס" או "ביט". המניע המרכזי של התורמים היה לדבריהם: "במצב מלחמה חייבים להתגייס לעזרת החברה". ההתנדבות במלחמה התאפיינה בעיקר בהתנדבות במסגרת יוזמות אזרחיות בלתי מאוגדות ובלתי פורמליות (47% מהמתנדבים). ההתארגנויות האזרחיות הבלתי פורמליות אשר כללו חמ"לים, התארגנויות קהילתיות ואחרות, כיסו מגוון רחב של תחומי פעילות ושל קהלי יעד והתאפיינו בהתארגנות מהירה ובטווחי פעילות רחבים. 70% מההתארגנויות קמו ופעלו ביוזמה ובמימון אנשים פרטיים, שביקשו לתת מענים מהירים לצרכים הנדרשים. הסיבות שציינו אלה שהפסיקו התנדבותם היו חזרה לעבודה; סיום פעילות ההתנדבות שלהם, או שהרגישו שפחות זקוקים להם (30.7%) וחלקם אף ציינו תחושת שחיקה ועומס רגשי. באוקטובר 2024, שנה מתחילת המלחמה, הסתמנה באופן ברור ומשמעותי המשך הירידה בשיעורי ההתנדבות בכלל האוכלוסייה, ורק 15% מהציבור מתנדב. הירידה בהתנדבות של גברים ונשים זהה. אחוז גבוה יותר מבין האזרחים הוותיקים ממשיכים להתנדב גם שנה לאחר תחילת המלחמה (17%), כשהירידה המשמעותית ביותר בהתנדבות ניכרת באחוז המתנדבים החילוניים (15%). גם כשנה מפרוץ המלחמה תחום ההתנדבות העיקרי, בפער משמעותי משאר התחומים, הוא איסוף, הכנה ואריזת ציוד ומזון (30%); סיוע לחיילים (10%), קטיף חקלאי (9%), סיוע לאוכלוסיות מוחלשות, סיוע לכוחות הביטחון והצבא., וסיוע למשפחות החטופים.