ביומיים האחרונים הבהיר דונלד טראמפ שיש לו תוכניות להתפשטות טריטוריאלית של ארה"ב: הוא רוצה לשלוט בתעלת פנמה ובאי גרינלנד, בנימוקים ביטחוניים ומסחריים. הוא לא מתבדח, מדגיש ניו-יורק טיימס. כאשר הודיע על מועמדו לתפקיד השגריר בדנמרק – השולטת בענייני החוץ והביטחון של גרינלנד – הבהיר טראמפ, כי הצעתו בקדנציה הראשונה לרכוש את האי תהפוך כעת להצעה שדנמרק לא תוכל לדחות. לטענתו, מדובר בכורח חיוני מבחינת בטחונה הלאומי של ארה"ב. טראמפ לא נימק, אך נראה שהוא מתכוון למיקום האסטרטגי של גרינלנד ולכך שהמסת הקרחונים באזור הארקטי יוצרת תחרות על מחצביו הנדירים של האי הנחוצים לטכנולוגיה מתקדמת. קודם לכן האשים טראמפ את פנמה בגביית מחירים מופקעים מהספינות האמריקניות העוברות בתעלה, והזהיר שאם המצב לא ישתנה – הוא ינטוש את ההסכם משנות ה-1970 שהחזיר את השליטה בה לידי פנמה. הוא גם הביע דאגה מכך שהתעלה תיפול "לידיים הלא-נכונות" – כנראה רמז לסין, המשתמשת השנייה בגודלה בה (אחרי ארה"ב); חברה מהונג-קונג שולטת בשני נמלים ליד התעלה. שלא במפתיע, ממשלת גרינלנד דחתה מיד את דרישותיו של טראמפ: "גרינלנד היא שלנו ואיננה למכירה ולעולם לא תהיה למכירה. אסור לנו להפסיד במאבקנו הארוך לחרות", אמר ראש הממשלה, מְיוּט אֶגֶדֶה. ממשלת דנמרק הייתה זהירה יותר והסתפקה באמירה שהיא מצפה לעבוד עם הממשל החדש. ואילו נשיא פנמה, חוזה מולינו, הבהיר: "כל מטר מרובע בתעלת פנמה ובאיזורים הסמוכים לה הם חלק מפנמה וימשיכו להיות כך. הריבונות והעצמאות של מדינתנו אינן פתוחות למו"מ". הצהרותיו של טראמפ והאיומים הלא-מרומזים שמאחוריהן מהוות תזכורת לכך שמדיניות "אמריקה תחילה" שלו איננה בהכרח רק בדלנית, מסביר הטיימס. הם מזכירים את הנשיא תיאודור רוזוולט, אשר בתחילת המאה ה-20 השתלט על הפיליפינים, וגם משקפים את הדחפים של יזם נדל"ן שמאחורי אסטרטגיית ניהול המו"מ שלו יעמוד כעת הצבא החזק ביותר בעולם. טראמפ אותת לעיתים קרובות שריבונותן של מדינות אחרות אינה חשובה לו במיוחד. כאשר רוסיה פלשה לאוקראינה, תגובתו המיידית הייתה שזהו צעד גאוני. גם כעת הוא צפוי ללחוץ להסכם שישאיר בידי רוסיה כחמישית משטחה של אוקראינה.