קיבוץ רשפים תובע 11 מיליון שקל ממי שהיה יו"ר ועד ההנהלה העסקית, רפי כפרי; ממרכז המשק לשעבר, דודו ישראל; וממי שסיפק לקיבוץ שירותים שונים ב-33 מיליון שקל, זכריה זועבי, בעליה של חברת זכריה אבו אל-חסן הובלות ומסחר. התביעה, החריגה מאוד בנוף ההתיישבות העובדת, הוגשה (29.12.24) לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל. בינואר השנה הגיש זועבי תביעה ב-9.5 מיליון שקל נגד הקיבוץ, שעודנה מתנהלת. רשפים שוכן מדרום לבית שאן, משתייך לתנועת הקיבוץ הארצי ובו 400 תושבים. הקיבוץ אומר כי הגיש את התביעה "לאחר התלבטות גדולה, חיבוטי נפש ממש" מצד ההנהלה הנוכחית, ולאחר חקירה ממושכת שחשפה "תמונה קשה של התנהלות כושלת, חלקה במעשה מכוון, חלקה במחדל" של כפרי וישראל. בשל התנהלות זו, טוען הקיבוץ, נגמרו לו הפסדים עצומים והוא הגיע לסף קריסה. כפרי ניהל את כל הפעילות העסקית של הקיבוץ בשנים 2021-2017, ואילו תפקידו של ישראל היה מקביל למנכ"ל, מסביר הקיבוץ. לטענת הקיבוץ, כפרי וישראל התנהלו כאילו מדובר בקניינם הפרטי, קידמו אינטרסים זרים לקיבוץ ופעלו בניגוד עניינים מובהק. חלק משמעותי מהתביעה נוגע להתנהלות מול זועבי, שלטענת הקיבוץ הצליח לשלשל לכיסו כספים רבים שלא כדין, בעורמה ובתחבולה, תוך שיתוף פעולה מלא מצד ישראל והעלמת עין מצד כפרי. ההסכם המקורי עם זועבי היה להזנת הרפת, אך כפרי וישראל הפכו אותו לספק שירותים מרכזי של הקיבוץ, נטען בתביעה. הוא עסק בכל התחומים, גם אם לא היו לו הכישורים הדרושים, וזאת בלא הליך סדור, בלי בחינת חלופות וללא הצדקה עניינית. בשנים אלו, נאמר בתביעה, התדרדר הקיבוץ מרווח של 8.9 מיליון שקל ב-2019 ל-4.7 מיליון שקל ב-2021; שנה לאחר מכן, עם הפסקת כהונתם של כפרי וישראל, עלה הרווח ל-8.9 מיליון שקל. הקיבוץ טוען, כי הוא שילם לזועבי סכומי עתק ללא הצדקה (לעיתים כפליים ממחיר השוק) ובמקרים רבים ללא תיעוד, בעוד הלה הפר את ההסכמים איתו, בנה ללא היתר ודרדר את כל הענפים בהם היה מעורב. כפרי לא פעל כשומר סף והעניק לישראל יד חופשית לנהוג מנהג בעלים בקיבוץ ובנכסיו. ביד אחת עם זועבי הוא הוביל לגזל כספי הקיבוץ והעברתם אל האחרון, עימו היו לו קשרים עסקיים בהיקף של מיליוני שקלים. עוד טוען הקיבוץ, כי כפרי וישראל הובילו את התקשרותו עם חברת האנרגיה דוראל להקמת מיזם לאנרגיה סולארית, תוך הסתרת העובדה שכפרי מקבל ממנה תגמול כספי בידיעתו של ישראל; התוצאה הייתה הסכם בתנאים נחותים מבחינה כלכלית. טענה נוספת היא, שכפרי צמצם את שיווק הדגים שגידל הקיבוץ, כדי להיטיב עם ארגון מגדלי הדגים שבראשו עמד. לגבי זועבי נטען בין היתר, כי הוא סיפק לרפת מזון ירוד שהוביל לצניחת רווחיה מ-1.5 מיליון שקל ב-2018 ל-465,000 שקל ב-2022. לדברי הקיבוץ, הנזקים שנגרמו לו בשל ההתקשרויות עם זועבי מסתכמים ב-3.6 מיליון שקל; ההפסדים בענף המדגה הם רווח של 2.9 מיליון שקל (והכנסות של 6.5 מיליון שקל); הנזקים בתחום הסולארי הם 450,000 שקל; הוא הפסיד רווח של 750,000 שקל במכירת מנגו; וישראל קיבל שכר עודף של 770,000 שקל. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד משה יעקב וינון חשמונאי, וטרם הוגשו כתבי הגנה. זועבי טוען בתביעתו, כי ב-2019 חתם עימו רשפים על הסכם מסגרת לחמש שנים להזנת הרפת, ובהמשך הזמין ממנו שירותים נוספים רבים. לדברי זועבי, הקיבוץ נותר חייב לו 3.9 מיליון שקל תמורת העבודות שביצע, ולא עמד בהסכם להסדרת החוב. עוד הוא אומר כי הקיבוץ הפסיק את ההתקשרות עימו בספטמבר 2022, למעלה משנתיים לפני תום ההסכם, ולכן עליו לרכוש ממנו בחזרה את המלאי שמכר לו ב-3.6 מיליון שקל.