שש קבוצות עבודה בחנו את התחומים המרכזיים שמרכיבים את המערכת המורכבת הזו. קבוצת סל המזון והרגלי הצריכה ניסתה להבין איך אפשר לגרום לנו לאכול בריא יותר - פחות מזון מעובד, יותר ירקות ופירות. קבוצת החקלאות המקומית בדקה איך ניתן להגדיל את התפוקה ולהבטיח שהחקלאים יוכלו להתמודד עם משברים אקלימיים וכלכליים. קבוצת הסחר הבינלאומי הציעה פתרונות שיבטיחו ייבוא יציב, לצד חיזוק הייצור המקומי. בתעשיות המזון, הדגש היה על טכנולוגיות חדשות שיכולות לשנות את כללי המשחק: מפס ייצור חכם ועד תעשיות פוד-טק מתקדמות.

גם קבוצת המחקר והפיתוח (מו"פ) הציגה פתרונות טכנולוגיים מתקדמים, עם דגש על חיבור בין חקלאות, תעשיה ואקדמיה. קבוצת אובדן המזון הציגה נתונים מדאיגים: שליש מהמזון שמיוצר בישראל - נזרק. הפתרונות שהוצעו כוללים חינוך ציבורי, שיפור שרשרת האספקה ופיתוח טכנולוגיות למניעת בזבוז. התוכנית, שאפתנית ככל שתהיה, לא חפה מאתגרים. יש פערים בין המשרדים השונים, תלות גבוהה בייבוא חומרי גלם, והרגלי צריכה שלא תמיד תואמים את המטרות הבריאותיות והסביבתיות. עם זאת, האחראים על התוכנית משדרים אופטימיות: "אנחנו כאן כדי להבטיח עתיד בטוח יותר לכל אזרח, מהחקלאי בשדה ועד הצלחת בבית", סיכם דיכטר. התוכנית הלאומית לביטחון מזון היא לא רק מסמך רשמי - היא מפת דרכים לעתיד טוב יותר. אם נצליח ליישם את ההמלצות, נוכל ליהנות ממזון איכותי, בריא ובר-השגה גם בעוד עשרות שנים, בלי לחשוש מהפתעות בדרך. סגן שר החקלאות, ח"כ משה אבוטבול, ציין כי "בפרשת השבוע שעבר ראינו את יוסף הצדיק שידע לאצור את כל התבואה של מצרים, שהייתה האמריקה של אז, כדי שיהיה במה לכלכל את העולם בשנות הרעב, כך שהפעילות שלנו כיום יש לה על מה להישען. "בשנה האחרונה ראינו במיוחד את הקשיים, ראינו מה קרה לכל היבולים שהיינו רגילים לייבא מטורקיה. עלינו להיות חכמים ולדאוג להגביר את הייצור המקומי, ויש מה לעשות כדי להגדיל את הייצור הזה, להקל יותר על החקלאים, אם זה בסעיף המים ואם זה בתחומים נוספים", דבריו.