"התופעה הזו, יש בה סיכון עצום בכל מה שקשור להליכי בחירות והליכי בחירות פנימיות - והיא אכן מנוצלת לצרכים האלה", הסביר שר המשפטים. "משום שהיכולת להפיץ 'פייק' כזה סמוך לבחירות, לפעמים ביום הבחירות, ובדרך הזאת לשנות את הצבעתם של אנשים, לגרום להם למשל להאמין שמועמד מסוים הסיר את מועמדותו, או תומך במשהו שהוא איננו תומך בו, או התקשר בהסכם עם מישהו - דבר שלא היה ולא נברא. הדברים האלה מהווים גם סיכון ישיר לדמוקרטיה ולהליך הדמוקרטי. ולכן מעבר לסוגיות של מניעת הביזוי, והשיסוי והשקר, יש כאן גם חשיבות עצומה, בעיניי, בהגנה על ההליכים הדמוקרטיים והתהליכים הנדרשים".
לוין הזכיר את פסק הדין שניתן בעניינו של איקי כהן, פסק דין שבמסגרתו חויב מפעיל תקשורת לתת את הפרטים של מי שהפיץ דרכו מסרים שהיו מסרים פוגעניים או שקריים בעניינו של איקי כהן. בית המשפט אכן קבע שהזכות הזו קיימת, ויש מקום שמפעיל תקשורת שמפיץ הודעות כאלה לא ייתן הגנה וחיסיון למי שהזמין ממנו את ההודעות, שילם עבורן וכמובן עומד מאחוריהן. "באופן כזה שכל מי ששולח הודעות כאלה ידע שאם תהיה פנייה למפעילי התקשורת, תהיה להם חובה לפרסם ולתת את המידע על הגורם האחראי לפרסום, הגורם ששילם עבורו וכו'", דבריו.
"מי שפועל ביושר לא צריך להסתתר", השיב מילביצקי. "בתי המשפט יידעו לאזן בין הזכות לפרטיות לבין זכותו של נפגע לשון הרע לנקות את שמו. צמצום החוק פוגע במטרה העיקרית שלו - להילחם בתופעות חמורות המתרחשות בעיקר ברשתות החברתיות".
הדיון סביב הצעת החוק מדגיש את המורכבות שבניסיון להסדיר את המרחב הדיגיטלי. מצד אחד, יש צורך דחוף לטפל בתופעות של לשון הרע, "שיימינג" ו"פייק ניוז", שפוגעות באנשים רבים. מצד שני, החשש מפני פגיעה ב
חופש הביטוי ובאפשרות להשמיע דעות במרחב המקוון אינו מופרך. הגישה של לוין מבקשת לשמור על איזון - להילחם בתופעות חמורות מבלי ליצור כלים שעלולים לשמש להשתקה פוליטית או חברתית.