הלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר התחיל באווירה רגועה לכאורה. סער הלך לישון בשעה מאוחרת, אך בשלוש וחצי לפנות בוקר הוא הוקפץ משנתו בעקבות טלפון בהול. "זו הייתה העוזרת המדינית שלי", הוא נזכר. "היא דיווחה על מספר אירועים חריגים, כמו הפעלת כרטיסי סים ישראלים בעזה". באותו רגע, סער הבין שמשהו חריג מתרחש, אך לא שיער את היקף האירועים.
כשהחלה הזריחה, הדיווחים על חדירת מחבלים ליישובים בעוטף עזה הפכו ברורים יותר. סער יצא מיד לבסיס הקריה, שם התבהרה התמונה הקשה: מתקפה רחבת היקף שהתנהלה בשלוש חזיתות. "כשהגעתי לקריה וראיתי את ההמולה - רכבים דוהרים, קצינים במרדף - הבנתי שאנחנו בעיצומו של אירוע חסר תקדים", הוא מתאר.
"חדר מלא במבטים המומים"
הרגע המטלטל ביותר עבור סער היה המפגש הראשון עם אנשי המטכ"ל. "כשהגעתי לחדר הערכת המצב, ראיתי מבטים המומים, אנשים על סף קריסה", הוא משתף. "זו הייתה תחושת חוסר אונים מוחלטת". סער מתאר איך הרמטכ"ל רא"ל
הרצי הלוי נכנס לחדר: "הוא היה ממוקד וברור, וזה הרגיע אותי. הבנתי שיש מנהיגות שיודעת לנהל את המשבר".
עם זאת, סער עצמו חש אשם: "הכל התחבר לי באותו רגע - כל ההתרעות, כל הסימנים. פספסנו משהו גדול".
קבלת החלטות תחת אש
סער מתאר את האתגרים בקבלת החלטות באותן שעות גורליות. "ידעתי שאנחנו לא מתמודדים רק עם חמאס בעזה, אלא אולי עם חזית רחבה יותר", הוא מסביר. שאלות על מעורבות אירן, חיזבאללה ואפילו תגובת ארצות הברית החלו לעלות. "זה היה הזמן להיות קרי רוח ולהבין את התמונה האסטרטגית".
סער הוסיף: "לא היה לי זמן לחשוב על כמה חטופים יש או כמה נפגעים. הייתי צריך להתמקד בשאלה: איך האויב רואה את המצב, ומה הם מתכננים לעשות הלאה".
המחיר האישי של המחדל
השעות הראשונות חלפו, אך סער לא עצם עין במשך ימים. "לא ישנתי ולא אכלתי. לא היה לי זמן, וגם לא תיאבון", הוא מספר. לאחר ימים ספורים של עבודה בלתי פוסקת, הוא החל לחוש כאבי ראש ובעיות ראייה. הבדיקות העלו גידול ממאיר במוחו. "זה היה רגע של הלם מוחלט", הוא משתף. "פתאום, כל מה שעברתי ביום ההוא התחבר לחיים האישיים שלי".
סער מדבר על תחושת האשמה המלווה אותו מאז. "כשהבנתי את היקף המחדל, לא הצלחתי להשתחרר מהמחשבה על כך שהיו לנו את כל הכלים למנוע אותו, אבל לא הצלחנו".
למרות האתגרים האישיים והמקצועיים, סער מביע תקווה. "אני מאמין בחוסן של החברה הישראלית", הוא אומר. "אנחנו עם שיודע להתאחד בזמנים קשים". עם זאת, סער נשאר מודע לאתגרים שנותרו: "השיקום ייקח זמן - גם ברמה הביטחונית וגם ברמה האישית".