ילד בן 11 יוחזר לאביו, לאחר שמאז לידתו שהה במשפחת אומנה והקשר עם אביו היה בביקורים בלבד. כך קובע שופט בית המשפט המחוזי בנוף הגליל, ערפאת טאהא, במותחו ביקורת על התמשכות ההליכים בלא שנקבעה בהם מסקנה ברורה. הילד הועבר למשפחת אומנה 11 יום לאחר לידתו, בשל סכנה מצד אמו הסובלת מסכיזופרניה. האב ביקש כבר אז לקבל את הילד לחזקתו, אך מכון שלם קבע שהוא נעדר מסוגלות הורית. התיק התנהל ארבע שנים נוספות, וערב דיון ההוכחות הראשון הודיעה העובדת הסוציאלית שהוגשה בקשה להכריז על הילד כבר-אימוץ. תיק האימוץ התנהל 3.5 שנים, עד שהמדינה חזרה בה מן הבקשה. בשנת 2022 ביקשה העובדת הסוציאלית להכריז עליו כקטין נזקק, והילד ממשיך לשהות במשפחת האומנה מכוח צו המוארך מעת לעת. בית המשפט לנוער בנוף הגליל (השופטת אילנית אימבר) דחה אשתקד את בקשת לקבל את הילד והכריז עליו כנזקק, בשל חוסר יכולת הורית של האב ובשל חשש לשלומו הנפשי אם יועבר לידיו. אולם טאהא קיבל (20.1.25) את ערעורו של האב והורה לבנות תוכנית בת חצי שנה (עם אפשרות להכפלת התקופה) להחזרת הילד לידיו. טאהא מציין, כי קביעתה של אימבר מבוססת על חוות דעת מהשנים 2015 ו-2017 אשר הוגשו בתיק האימוץ, שכאמור נסגר. "קיים קושי רב בביסוס קביעה כה משמעותית בעניין מסוגלותו ההורית של האב, הטומנת בחובה המשך ניתוק הקטין מאביו והמשך החזקתו במשפחת אומנה, על סמך חוות דעת שנערכו מספר רב של שנים קודם לכן", הוא אומר. לדברי טאהא, "אין המדובר באב אלים המסכן את בריאותו של הקטין ואת שלומו הפיזי. האב מקיים את הסדרי הראייה עם הקטין בצורה סדירה מזה שנים רבות ולא החמיץ אף מפגש מאז שנולד הקטין ועד היום. אכן, מחוות הדעת השונות שעמדו לעיונו של בית המשפט קמא עולה, כי לאב, לכאורה, קשיים אישיותיים המשליכים על מסוגלותו ההורית. ברם, לא ניתן להסיק מחוות דעת אלה כי האב נעדר אותם קישורים מינימאליים של תפקוד הורי... הקטין מעולם לא היה ברשות האב, לא ניתנה לאב הזדמנות ולו קלושה ביותר לטפל בקטין ומסוגלותו ההורית מעולם לא נבחנה הלכה למעשה". בהתייחסו לחוות הדעת שהוגשו בהליך, אומר טאהא: "ההחמרה במצבו של הקטין קשורה כל כולה למורכבות המצב ולקונפליקט שבו הוא מצוי נוכח רצונו של האב לקבלו לחיקו ומנגד רצונה של משפחת האומנה להשאירו אצלה, רצון אשר משתקף היטב מהדיווחים של גורמי הרווחה. "...אי-היציבות בחייו של הקטין היא תוצאה של מצב קיים שנמשך מזה יותר מעשור שלא באשמת האב, אשר נלחם לקבל את הקטין מאז יומו הראשון. חוסר יציבות זה מקורו בהתמשכות הליכי הנזקקות והאימוץ לאורך שנים רבות מבלי שהייתה הכרעה ברורה של בית המשפט באשר לקיומה של עילת נזקקות, האם היה מקום מלכתחילה שלא לאפשר לאב לקבל את ילדו ולגדל אותו והאם יש להורות על החזרת הקטין לאב הביולוגי. חוסר יציבות זה שנמשך שנים מאז לידתו של הקטין הוא הגורם למצבו הנפשי והרגשי השברירי של הילד והניסיון להיתלות באמירות כאלה ואחרות שאמר האב לבן במספר מפגשים כסיבה למצב זה אינו במקומו".

קיבעו מצב בעייתי מאוד

אימבר דחתה את בקשת האב בקובעה, "השארת הקטין בחיק משפחת האומנה, תוך קביעת מפגשים מפוקחים בין האב לבין הקטין, תוביל ליציבות בחייו של הקטין ותיטיב עימו. קביעה זו מוקשית בעיני", מדגיש טאהא. למעשה בית המשפט קמא ואותם מומחים שהמליצו על השארת הקטין בחיק משפחת האומנה מקבעים את המצב הקיים שהוא ללא ספק בעייתי מאוד. "כפי שצוין לעיל, מאז שנולד הקטין הוא נמצא בחיק משפחת האומנה והמפגשים בינו ובין האב מתקיימים לרוב בפיקוח. על כן, קיבוע אותו מצב לעוד שנתיים, כקביעת בית המשפט קמא משמר את המצב הקיים ואת חוסר היציבות בחייו של הקטין, ולא יביא לפתרון מצב בעייתי זה ולביטול הקונפליקט שבו מצוי הקטין". טאהא מדגיש, כי המבחן הוא אינו מי יגדל טוב יותר את הילד. "טובתו של הילד היא שההורה הביולוגי שלו יגדל אותו, אלא אם מוכח כי ההורה נעדר יכולת תפקוד מינימאלית. מבחן זה שנקבע בשורה של פסקי דין לא יושם כאן. הוא לא יושם על-ידי גורמי הטיפול, לא יושם על-ידי המומחים השונים ולא יושם על-ידי בית המשפט עצמו". את האב ייצג עו"ד יוסי נקר.