ניתן להחיל על עבירות הלבנת ההון את "הלכת הצְפִיוּת", לפיה מי שאמור לצפות בצורה סבירה שמעשהו יהווה עבירה - אכן יורשע בה. אין לקבוע כלל גורף שכזה, אך יש מקום להשתמש בהלכה זו כדי למנוע מצב בו קשיים ראייתיים יסכלו את השגת מטרתו של החוק. כך קובע (2.2.25) שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב, בפסיקה המרחיבה את האפשרות להרשיע בעבירה זו, שהעונש המירבי עליה הוא חמש או עשר שנות מאסר. בליבו של חוק איסור הלבנת הון עומד סעיף 3. סעיף 3(א) קובע, כי ייחשב למלבין הון מי שעושה ברכוש אסור "פעולה... במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו". רכוש אסור הוא רכוש שמקורו בעבירה, ששימש לביצוע עבירה, שאִפשר ביצוע עבירה או שנעברה בו עבירה. סעיף זה קובע עונש מירבי של עשר שנות מאסר. סעיף 3(ב) עוסק ב"העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח" על-פי הוראות החוק, או כדי שלא לדווח או כדי למסור דיווח שאינו נכון. העונש המירבי בסעיף זה הוא חמש שנות מאסר. בשנת 2010 אמר בית המשפט העליון בהערת אגב, כי "לכאורה נראה כי תכליתו של חוק איסור הלבנת הון... מצדיקה את החלתה של הלכת הצפיות", וכעת מדובר בקביעת הלכה. כבוב מזכיר, כי "בית משפט זה עמד פעמים רבות על חומרתה הרבה של עבריינות כלכלית, ובכלל זה על חומרתן של עבירות הלבנת הון. עבירות אלה הפכו רעה חולה במקומותינו, בשל, בין היתר, מידת פגיעתן הקשה באינטרס הציבורי ובפעילותו התקינה של המשק". בשל החומרה הרבה של הלבנת ההון, "ומתוך ההבנה כי עבירות כגון דא מובילות לכרסום בערכיה של החברה", קבע המחוקק כעבירה נפרדת את הפרת חובת הדיווח, מסביר כבוב. לדברי כבוב, תכליתו העיקרית של החוק היא למנוע הפיכת כסף שחור לכסף לבן. חובת הדיווח היא "חגורת ביטחון" נוספת למניעת העברת כסף או רכוש שהושגו בעבירה פלילית. "ברקע ההתפתחות הטכנולוגית הרבה של מנגנונים המאפשרים לעבריינים להעביר כסף או רכוש שהושג בעבירה פלילית תוך השבתו לידי העבריין לשימוש לגיטימי לכאורה - וכל זאת כאשר רשויות האכיפה עלולות להתקשות להתחקות אחר תנועות אלה, מתעורר לטעמי הצורך מעת לעת בהרחבת רשת חובות הדיווח". כבוב מוסיף: "ישנם מקרים בהם מתעורר הצורך הברור בתחולת הלכת הצפיות לשם הוכחת לקיומו של יסוד נפשי, וזאת על-מנת למנוע מצב שבו קשיים ראייתיים יאיינו את הגשמת התכליות הניצבות ביסוד חוק איסור הלבנת הון. בהקשר זה יודגש, כי לא מדובר לשיטתי בקביעה גורפת ביחס לכל עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, אלא שיש להגביל את תחולת הלכת הצפיות למקרים כמו זה שלפנינו, בהם מדובר במהלך מתוכנן ומתוחכם, אשר נמשך תקופה ארוכה וכלל שיתוף פעולה של מספר רב של אנשים, ובמסגרתו לא דווחו לרשויות המס סכומי כסף בלתי-מבוטלים. במצב דברים זה ברי, כי הצפייה ברמת הסתברות גבוהה שתושג התוצאה הפסולה, בדמות אי-דיווח לרשויות המס, היא כמעט מובנה מאליה". כבוב מבהיר, כי אין המדובר ברשימה סגורה, אלא בכל מקרה בו שוקל בית המשפט האם להפעיל את הלכת הצפיות - "יש להתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות רמת התכנון של המעשה; האם מדובר באירוע חד-פעמי או בפעולות חוזרות ונשנות; היקף סכומי הכסף על אודותם לא דווח; וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם. זאת, כמובן בשים לב לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה בכללותו ובראי תכליתו של חוק איסור הלבנת הון". כבוב דחה את ערעורו של אריק ישראלי על הרשעתו בהלבנת הון (לאחר שזוכה מעבירות מס) במסגרת פעילותה של רשת "קליניקה און", לאחר שהעביר ארצה במזומן 35 מיליון שקל מרווחיה ברומניה במשך שש-שבע שנים. בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את ישראלי בנימוק שהתכוון לחמוק מחובת הדיווח על כספים אלו. כבוב אומר שאין לכך ראיות מספקות, אך יש להרשיעו משום שמעשיו "לוו בציפייה ברורה, כי ברמת הסתברות גבוהה מעשיו יובילו לאי-דיווח על אותם כספים בישראל" - דהיינו לפי הלכת הצפיות. ישראלי נדון בהסדר טיעון לארבעה חודשי עבודות שירות, למקרה שערעורו יידחה. השופטים יוסף אלרון ואלכס שטיין הסכימו עם כבוב. את ישראלי ייצג עו"ד אשר אוחיון, ואת המדינה - עו"ד שרית משגב.