שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, הכפיל (4.2.25) את העונש שגזר שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, רמי רובין, על נאשם שהורשע בגרימת חבלה חמורה על-רקע רומנטי. לצד ההחמרה החריגה בעונש, אלרון גם מותח ביקורת חריגה על פסיקתו של רובין. דניאל בן-אבו הודה בחבלה בכוונה מחמירה (שהעונש המירבי עליה הוא 20 שנות מאסר), בניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עד 14 שנות מאסר) ובהחזקת סכין. בן-אבו (שהיה אז בן 22) דקר ופצע בצורה קשה בשנת 2021 צעיר בן 19, מי שהיה בעבר בן-זוגה של מי שהייתה בת-זוגו, לאחר שהתרעם על שהם עומדים בקשר לאחר שהוא עצמו נפרד ממנה. רובין קבע מתחם ענישה של 72-30 חודשי מאסר וגזר עליו 32 חודשי מאסר, אך אלרון קיבל את ערעורה של המדינה והחמיר את העונש לחמש שנות מאסר. "העונש שנגזר על המשיב רחוק עד מאוד מלתת ביטוי הולם לחומרת מעשיו ולהשלכותיהם, ובפרט נוכח הפגיעה הקשה שנגרמה למתלונן בעקבות כך", אומר אלרון. "בית משפט זה עמד לא פעם על חומרתה הרבה של עבירת החבלה בכוונה מחמירה, בפרט כאשר היא מבוצעת באמצעות סכין. תופעת ה'סכינאות' הפכה שכיחה ונפוצה ברחובותינו, ועל כן נדרשת ענישה מחמירה גם לשם הרתעת הרבים כדי לסייע במיגור התופעה". אלרון מוסיף: "המשיב כמעט וגדע את חייו של המתלונן על גרם המדרגות באלימות מחרידה ובאכזריות רבה. ניתן רק לדמיין את רגעי האימה מעיניו של המתלונן ואת חרדת המוות שאחזה בו, עת נס על נפשו מפני המשיב, אשר לא הרפה ממנו והמשיך לרדוף אחריו. המשיב אף לא הזעיק עזרה למול מראה המשיב מתבוסס בדמו ונמלט מרשויות האכיפה למשך שלושה ימים". אלרון גם יוצא נגד נימוקיו של רובין: "בית המשפט המחוזי קבע כי לצד הקנאה ל-נ' [בת-הזוג] ושנאתו למתלונן, הייתה זו מצוקה נפשית שהביאה את המשיב לביצוע העבירה. קביעה זו עומדת במידת-מה בסתירה לעובדות כתב האישום המתוקן ואינה מתיישבת עם התנהלות המשיב במועד האירוע ואף לא האופן בו תיארו אותו קרוביו. בכל אופן, ניתן לה משקל מופרז בקביעת מתחם העונש ההולם, ובפרט כאשר לא ניתן הסבר מניח את הדעת כיצד מצוקה נפשית זו הביאה את המשיב לביצוע העבירה באופן כה אכזרי ופתאומי". עוד מציין אלרון את הנזקים הכבדים שנגרמו לקורבן ולמשפחתו, שאינו יכול לעבוד ולהתגייס לצה"ל ומתקיים מקצבת נכות, אמו הפסיקה את עבודתה וחלק מבני משפחתו עזבו את הארץ. לאור זאת, "מתחם העונש ההולם שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי מקל באופן ניכר, ולא משקף כהוא זה את חומרת מעשיו של המשיב. לא כל שכן, כאשר המבקש אף הורשע בעבירת ניסיון לחבלה בכוונה חמורה ועבירת החזקת סכין, שתיהן עבירות חמורות כשלעצמן המצדיקות תגובה עונשית הולמת. "גם העונש שנגזר על המשיב בתוך המתחם מקל עימו יתר על המידה ונותן משקל יתר לנסיבותיו האישיות. כפי שציינתי בעבר, לשם גזירת עונש בחלקו התחתון של המתחם נדרשות נסיבות מקלות כבדות משקל לזכותו של הנאשם" - וזה איננו המקרה הנדון. יש להעניק לו הקלת-מה בשל מצבו הנפשי, אך לחובתו עומדת העובדה שאין שיקולי שיקום משמעותיים ושהוא לא שילם למתלונן את הפיצוי בו חויב (50,000 שקל). השופטים אלכס שטיין ורות רונן הסכימו עם אלרון. את המדינה ייצג עו"ד עמרי כהן, ואת בן-אבו - עוה"ד יהודה שושן וזאב וולף.