שאלה נפרדת היא האם בכוונת א-שרע למלא את הבטחותיו, או לפחות לנסות לעשות זאת – סבור אקונומיסט. "אם דמוקרטיה משמעותה שהעם בוחר מי ינהיג אותו ומי ייצג אותו בפרלמנט", הוא אומר (בחצי-לב), "אז כן – סוריה הולכת בכיוון הזה". הוא מבטיח להחליף בתוך חודש את הממשלה, המאוישת כרגע בנאמניו מאידליב, ב"ממשלה גדולה ומגוונת יותר עם השתתפות מכל מגזרי החברה". השרים ייבחרו "לפי כישורים ולא לפי אתניות או דת". הוא גם מבטיח לראשונה בחירות לנשיאות. אבל א-שרע צריך לתמרן בין קהלים רבים, כולל הבסיס הג'יהאדיסטי שלו והרוב הסוני השמרן. אם ימנע מהם את שלל המלחמה ואת המדינה המוסלמית שהבטיח, הוא מסתכן בהתנגדות. אם הממשלה הזמנית תאשר את השריעה, "תפקידי יהיה לאכוף אותה; אם לא – לאכוף את זה". הוועדה שתנסח את החוקה גם תחליט לגבי הקמת מפלגות; א-שרע התחמק משאלת שוויון הזכויות לנשים. כל אלו לא יספקו את המיעוטים הדתיים, ובמיוחד את העלאווים (עליהם נמנית משפחת אסד). רבים חוששים שכאשר א-שרע מדבר על דמוקרטיה, הוא מתכוון לעריצות הרוב הסוני ("בדת שלנו יש הגדרות שונות לדמוקרטיה", הוא אומר). סוריה הייתה רודנות מאז 1946, למעט שלוש שנים. א-שרע פירק את מפלגת הבעת' של אסד, שירותי הביטחון ורוב השירות הציבורי של ימי אסד – מה שגורם לחרדה בקרב 1.3 מיליון עובדי המדינה לשעבר ומשפחותיהם. האתגר הגדול ביותר של א-שרע הוא הכלכלה, ממשיך אקונומיסט. החשמל פועל שעה ביממה, היקף השיקום הנחוץ הוא אדיר והמדינה מצויה במשבר תזרימי ואינה יכולה לשלם אפילו את המשכורות הנמוכות של עובדיה. "בלי התפתחות כלכלית נחזור לתוהו ובוהו", הוא מזהיר. ההבראה אפשרית רק עם סיוע מבחוץ; א-שרע כבר אירח את האמיר של קטר וביקר בסעודיה. הוא זקוק גם לארה"ב, שהעיצומים שהטילה הם הסכנה הגדולה ביותר לתוכניותיו, אומר א-שרע. הוא מנסה לשפר את מעמדה האיזורי של סוריה באמצעות התחייבות להפסיק את הברחות הסמים ולמנוע את הפיכתה לבסיס של המפלגה הכורדית. א-שרע גם נושא את הנטל של הגדרתו-הוא והגדרת תחריר א-שאם כטרוריסטים. "אני נשיא סוריה, לא נשיא תחריר א-שאם", הוא מוחה. אבל רבים באזור זועמים על כך שמינה את עמיתיו לארגון וג'יהאדיסטים זרים לתפקידים בכירים. יש סימנים לכך שהתסכול מחבל בחיזוריו אחרי המערב. הוא משבח את רוסיה על נכונותה לנהל מו"מ בנוגע לנוכחותה במדינה, בעוד ארה"ב מסרבת לעשות זאת. עוד אומר א-שרע, כי על ישראל לסגת מהאיזורים שתפסה מעבר לקווי הפסקת האש של 1974. עקירתם של פלשתינים היא "פשע גדול" שלה, מוסיף א-שרע. הוא נשאל האם יהיה מוכן ללכת בעקבות סעודיה אם זו תכיר בישראל, והשיב: "אנחנו רוצים שלום עם כולם". אבל כל עוד ישראל מחזיקה ברמת הגולן, כל הסדר יהיה מוקדם מדי; ובכל מקרה יש צורך ב"תמיכה ציבורית רחבה". נכון לעכשיו, מסכם אקונומיסט, סוריה מצויה במצב הרגוע ביותר מאז 2011. המדינה נושמת ביתר חופשיות לאחר יובל של רודנות. אבל לנשיא החדש יש דרך ארוכה להוכיח שהוא מכיל את כולם, שעברו הג'יהאדיסטי מאחוריו ושהוא התקווה הטובה ביותר להתחלה חדשה.