אסף וינינגר, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, הציג נתונים לפיהם בעשור האחרון (2023-2010) נכנסו 30,339 מורים חדשים לחינוך הערבי, מתוכם 11% (3,447) למדו ברשות הפלשתינית.
בפילוח הנתונים:
- 62% מהמורים בעלי התואר מהרש"פ מלמדים במזרח ירושלים
- 29% מהם מועסקים בחינוך הבדואי בנגב
נוסף לכך, כ-58% מכלל עובדי ההוראה במזרח ירושלים הם בעלי תואר ממוסדות פלשתיניים. נציגת המועצה להשכלה גבוהה, בתיה הקלמן, הזהירה כי הצעת החוק תותיר אלפי סטודנטים ממזרח ירושלים ללא פתרון: "כשסוגרים דלת, צריך לפתוח דלת אחרת. כיום ישנם 3,000 סטודנטים ממזרח ירושלים שלא מתקבלים לאוניברסיטה העברית או למכללות ישראליות. היכן הם ילמדו?". בתגובה לכך, יו"ר הוועדה טייב אמר: "לא יודע מה גרוע יותר".
המדינה: אין בעיה ביטחונית, אך הנושא נבחן
יוסי מימון מהמטה לביטחון לאומי ציין כי "החשש היה שתלמידים יישארו ללא מורים, אך לאחר שהתברר שהחוק לא יחול למפרע, ולאור הצהרת משרד החינוך כי יש מאגר מורים זמין – אין לנו התנגדות ביטחונית להצעה".
משרד החינוך הבהיר כי מורים לא יכולים להתחיל ללמד ללא תעודת הוראה ישראלית, גם אם למדו ברש"פ. מנהלת מחוז ירושלים, כרמית הרוש, אמרה: "הם מקבלים תעודת הוראה מאיתנו ולא מהרש"פ".
דליה מזרחי, סגנית מנהלת אגף כוח אדם בהוראה, ציינה כי "גם מי שמגיע מחו"ל ללא תעודת הוראה מוכרת מחויב להשלמות – כך גם מי שלמד ברשות הפלשתינית".
השופט בדימוס
אברהם יעקב הביע התנגדות נחרצת: "התייחסות למועמדות להוראה על-פי מקום הלימודים היא בעייתית. אם נתחיל לפסול כך – אין לדבר סוף".
נציגת משרד המשפטים הודיעה כי טרם גובשה עמדת הממשלה בנוגע להצעת החוק, וכי הסוגיה דורשת בחינה משפטית מעמיקה.
הדיון הסתיים ללא הצבעה, אך ניכר כי מדובר בסוגיה שתמשיך לעורר מחלוקת הן בכנסת והן במערכת החינוך.