בקרב משתפי הסקר שערך משרד
מבקר המדינה כחצי שנה לאחר 7 באוקטובר, בהשתתפות 1,010 איש בני 18 ומעלה, 38% דיווחו על תסמיני פוסט-טראומה, דיכאון או חרדה ברמה בינונית או גבוהה. מדובר באומדן של 3 מיליון ישראלים, שמתוכם 580,000 עלולים לסבול לפחות מתסמין אחד ברמה חמורה.
עם זאת, 90% לא פנו לקבלת טיפול נפשי, והסיבה השכיחה ביותר היא אורך התור, שבאותה עת עמד על 6.5 חודשים בקופות החולים. המשרד מעריך, כי 900,000 איש שלא פנו לטיפול, מתכוונים לפנות לטיפול במסגרת כלשהי. משרד הבריאות מעריך, כי 680,000 איש יזדקקו למענה במערך בריאות הנפש הציבורי.
אנגלמן מזכיר, כי כבר ב-2022 התריע על כך שמשך ההמתנה הממוצע לטיפול פסיכותרפי בשנת 2018 היה כחמישה חודשים. "עתה יש חובה להתאים את המענה בתחום בריאות הנפש לצורכי תושבי ישראל, נוכח עוצמת האירועים וריבוי הנפגעים וההשלכות הצפויות אם הנושא לא יטופל", הוא אומר.
אנגלמן קובע, כי למרות התרחיש של פינוי מאות אלפים מבתיהם בעת חירום, משרד הבריאות לא נערך מראש למתן שירותי בריאות הנפש לאוכלוסיות כאלה. בשבוע הראשון שלאחר הפינוי לבתי המלון, משרד הבריאות עדיין לא היה ערוך למתן שירותים אלו, ובפועל נתנו אותם מתנדבים שלמשרד לא היה מידע על זהותם, הכשרתם והרקע המקצועי שלהם.
לאחר מכן החליט משרד הבריאות ששירותי בריאות הנפש בבתי המלון ינוהלו במשך ארבעה שבועות על-ידי בתי החולים הפסיכיאטריים ולא בידי קופות החולים. היה זה שינוי משמעותי במדיניות המקורית, אשר השליך בצורה ניכרת על בתי החולים, שלא נערכו לכך מבחינת תהליכי עבודה וכוח האדם, ואשר עקב כך נפגע השירות שהעניקו למטופליהם. התוצאה של כל אלו הייתה, שבחצי הראשונה של המלחמה, רק 11% מהמפונים מהדרום והצפון ורק 4% מילדי שדרות (440 מתוך 11,000 מפונים) קיבלו טיפול נפשי, למרות האירועים הטראומטיים הקיצוניים שחוו והסיכון המוגבר שלהם לתסמיני פוסט-טראומה ברמה בינונית וחמורה.
"משרד מבקר המדינה מעיר לרשות העליונה לאשפוז ובריאות לשעת חירום ולמנכ"ל משרד הבריאות [משה בר-סימן-טוב], העומד בראשה, על כי לא וידאו שמערכת הבריאות פועלת על-פי התרחיש הקובע כי צפוי פינוי אוכלוסייה של עד 300,000 איש לאזורים בטוחים יחסית כגון ים המלח ואילת, וכי היא ערוכה למתן טיפולים נפשיים שיידרשו בעקבות אירועי החירום; ועל שלא גיבשו תוכנית עבודה ייעודית לבריאות הנפש בשעת חירום בכלל ובאירוע שבו יידרש פינוי נרחב של אוכלוסייה בפרט. משרד מבקר המדינה מעיר גם לשר הבריאות [
אוריאל בוסו], האחראי לנעשה במשרדו, על שלא הבטיח שמשרדו ערוך ומוכן בכל הנוגע למערך בריאות הנפש בחירום".
בקרב מי שנכחו באירועי 7 באוקטובר, שיעור המדווחים על תסמיני פוסט-טראומה, דיכאון וחרדה כמעט כפול משיעורם של מי שלא נכחו. אבל בחצי השנה הראשונה של המלחמה, 52% מניצולי נובה לא קיבלו טיפול נפשי במרכזי החוסן או בקופות החולים, חרף הסיכון המוגבר שיחוו תסמינים נפשיים. גם מתנדבי זק"א לא זכו למענה הולם, אם בכלל: 1% בלבד ממתנדבי זק"א תל אביב ו-13% ממתנדבי זק"א ישראל שפעלו ב-7 באוקטובר ובשבועות שלאחריהם, קיבלו טיפול מקופות החולים או ממרכז החוסן הארצי; משרד הבריאות לא הסדיר את הטיפול הנפשי במתנדבים בכלל.
אנגלמן ממליץ, "כי משרד הבריאות, כגורם האחראי לאספקת שירותי בריאות הנפש לתושבים בעיתות שגרה וחירום, ומשרד האוצר, כגורם האחראי לתקציב המדינה, בשיתוף המוסד לביטוח לאומי, המופקד על הטיפול בנפגעי פעולות איבה והשיקום שלהם, ייערכו לטיפול בנפגעי 7 אוקטובר ומלחמת חרבות ברזל הן מהבחינה הכלכלית, הן מבחינת מתן מענה טיפולי-נפשי ושיקומי ככל שנדרש". הוא גם ממליץ להקים מינהלת שיקום נפשי, שתעניק "מעטפת שלמה ומלאה שתסייע להם לחזור לשגרת חייהם".
עוד אומר אנגלמן, יש על משרד הבריאות וקופות החולים לוודא את התאמתה של תוכנית לאומית למערך בריאות הנפש, שאותה החל לגבש לפני המלחמה, לעלייה הנוכחית בהזדקקות לשירותים אלה. "תוכנית כזו צריכה להבטיח מתן טיפולים בהיקפים נרחבים בתוך פרקי זמן ראויים", ויש לקבוע בה יעדים מדידים וסדרי עדיפות לטיפול, בדגש על אוכלוסיות המצויות בסיכון מוגבר.