נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מחריף את מלחמת הסחר העולמית - כולל נגד בעלות בריתה של ארצו. טראמפ חתם (13.2.25) על מזכר המורה לצוותו לחשב את שיעור מכס הגומלין שיש להטיל על מדינות, הגובות כיום מכס על הייבוא מארה"ב. המשמעות הצפויה היא מו"מ קשה בחודשים הקרובים בין ארה"ב לבין חלק ניכר ממדינות העולם, ובראשן האיחוד האירופי. טראמפ הורה לצוותו לגבש רמות מכסים חדשות, המביאות בחשבון שורה של מגבלות סחר וגישות כלכליות אחרות שמיישמות שותפות הסחר של ארה"ב. מדובר לא רק על המכסים שהן גובות במישרין על הייבוא מארה"ב, אלא גם על מיסים שנגבים על מוצרים מיובאים, סובסידיות שהן מעניקות ליצרנים מקומיים, שערי החליפין שלהן ושיטות נוספות שלדעת טראמפ אינן הוגנות. לדברי טראמפ, צעדים אלו נחוצים כדי לאזן את מה שהוא מגדיר כ"יחסים בלתי הוגנים" ולמנוע ממדינות אחרות לנצל לרעה את ארה"ב בתחום הסחר. הוא גם אומר, שמטרת-העל שלו היא להוביל חברות אמריקניות להשיב ייצור מחו"ל לארה"ב, בהנחה שהמכסים יורידו את הכדאיות של הייצור בחו"ל (שכן גם מוצרים כאלה יהיו חייבים במכס בארה"ב). המשימה הוטלה על שר המסחר, הווארד לוטניק, ונציג הסחר, ג'יימיסון גריר, האמורים לבצע אותה במהירות (לא הוגדר לוח זמנים מדויק). בשלב זה אין המדובר בהטלת המכסים בפועל, אלא בהכנות לקראת הצעד - מה שמותיר זמן למו"מ, אך יגרום למתח ביחסיה של ארה"ב עם אותן מדינות. הצהרותיו וצעדיו של טראמפ נתפסים לעיתים כצעדי פתיחה במו"מ וכיצירת קלפי מיקוח קיצוניים, עליהם יוכל להתפשר בהמשך. ברוח זו, טראמפ עיכב בחודש את הטלת המכסים על קנדה ומקסיקו, לאחר שהשתיים התחייבו להגביר את המאבק נגד הסתננות והברחות סמים משטחיהן לארה"ב. יש הטוענים, כי זוהי גם המשמעות האמיתית של תוכנית טראמפ לגבי רצועת עזה: הצגת הצעה קיצונית שאין לה סיכוי להתקבל, ואשר בפועל היא "עז" שניתן יהיה להוציא מהחדר מאוחר יותר. טראמפ רואה בשלילה גרעון סחר אמריקני וטוען שמדובר בניצול לרעה של ארה"ב בידי אותן מדינות, אם כי רוב הכלכלנים אומרים שאין לייחס חשיבות רבה לנתון זה. יתרה מזאת: ייבוא מוגבר מסייע להוריד את המחירים בארה"ב, בעוד מכסים מעלים אותם - בניגוד להצהרתו של טראמפ על כוונתו לפעול בנחרצות להורדת האינפלציה. שיעורי המכס הממוצעים בארה"ב הם כיום מן הנמוכים בעולם ועומדים על 3%, לעומת 2% באוסטרליה, 4% ביפן, קנדה ובריטניה, 5% באיחוד האירופי, 7% במקסיקו, 8% בסין, 9% בווייטנאם, 11% בברזיל, 13% בקוריאה הדרומית ו-17% בהודו.