ויכוח סוער שטף את ועדת הפנים והגנת הסביבה (16.2.25), שאישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק להסדרת מגורים בשטחי מרעה בגליל ובנגב. ברקע הדיון עמדו האתגרים שמציבים הפשיעה החקלאית והצורך בנוכחות רציפה של הרועים לצד עדריהם, אך גם טענות קשות לאפליה ולאינטרסים פוליטיים. הצעת החוק קובעת כי שר החקלאות יוכל להכריז על אזורים כ'אזור שמירה צמודה', בתנאי ששטח המרעה לא יפחת מ-1,200 דונם לצאן ו-4,000 דונם לבקר. ההרשאה תינתן לשש שנים עם אפשרות הארכה, ותותר בנייה קלה בלבד - בתנאי לפינוי בתום התקופה. לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בישראל פועלים כ-500 מגדלי צאן ובקר המשתמשים בכ-1.8 מיליון דונם למרעה, כשמרביתם בצפון הארץ, אך רבים מהעוסקים בתחום בנגב מתמודדים עם הקצאות זמניות בלבד שמונעות מהם יציבות כלכלית ותפעולית. בדיון שהתקיים בוועדה נשמעו עמדות קוטביות. ח"כ יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל) הביע התנגדות נחרצת וטען: "זהו חוק גזעני שמדיר את הרועים הערבים, במיוחד הבדואים בנגב. במקום שהמדינה תסייע להם, היא מונעת מהם נגישות לקרקע ומקשה על קיומם". מנגד, ח"כ מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד) הדגישה את חששה כי החוק מנוצל כאמצעי פוליטי: "מדובר באתנן פוליטי לציונות הדתית, שנועד לעקוף את חוקי התכנון והבנייה וליצור מציאות בלתי הפיכה של שליטה בקרקעות ללא פיקוח ראוי". מנגד, תומכי החוק מדגישים את חשיבות ההסדרה עבור הרועים, שרבים מהם מתמודדים עם פשיעה חקלאית וגניבות עדרים שהפכו לתופעה נפוצה. נוסף לכך, בשנים האחרונות נרשמה עלייה משמעותית במספר השריפות בשטחי מרעה, בין היתר בשל הצתות מכוונות ותנאי אקלים קיצוניים. על-פי דוח הכנסת, הקמת מגורי רועים לצד העדרים יכולה לסייע במניעת אירועים כאלה ולשפר את יכולת הטיפול המיידי בהם. הצעת החוק כוללת גם מנגנון פיקוח, במסגרתו שר החקלאות יצטרך להיוועץ בצוות מקצועי לפני שיכריז על אזור שמירה צמודה. ההכרזות יידונו מחדש בכל שש שנים, ויינתן דגש גם לשיקולים סביבתיים. המבנים שיוקמו יהיו זמניים בלבד ולא יעניקו זכויות קנייניות לבעליהם. למרות התנגדויות סיעות האופוזיציה, ההצעה עברה ברוב של חמישה תומכים מול ארבעה מתנגדים. כעת, החוק יונח לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת, שם צפוי להימשך הוויכוח בין מצדדי ההסדרה לאלו הטוענים כי מדובר בניסיון לעקוף אסדרה וליצור עדיפות לקבוצות אוכלוסייה מסוימות.