מכאן עוברת כנפי-שטייניץ לכלים העומדים לרשותו של בית המשפט כאשר מוגש לו "כתב טענות מטעה, כזה הכולל אסמכתאות משפטיות שלא היו ולא נבראו". לדבריה, אין צורך בכלים חדשים מול טכנולוגיה חדשה זו, שכן ניתן למצוא את הפתרונות בארגז הכלים הקיים. בית המשפט יכול לסלק על הסף את ההליך בשל העדר ידיים נקיות, בשל תשתית משפטית שאינה מספקת או בשל שימוש לרעה בהליכי משפט. בית המשפט גם יכול להטיל הוצאות אישיות על עורך הדין בשל הטעיה ובשל הצורך להשקיע משאבים מיותרים.
כנפי-שטייניץ מסבירה: "הטעם המצדיק לשקול חיובו של עורך דין, במובחן מחיוב לקוחו, בהוצאות אישיות במקרה כמו זה המונח לפתחנו, הוא החטא הכפול – הן כלפי בית המשפט, הן כלפי הלקוח עצמו. בהגשת כתב טענות פרי הזיית
בינה מלאכותית, מבלי לוודא את
אמיתות הטענות הכלולות בו, נפגע בראש ובראשונה האינטרס של הלקוח.
"על כן, הגם שהכלל הרגיל הוא כי בעל הדין – ולא עורך הדין – הוא הנושא בהוצאות ההליך, במקרים מסוג זה, השתת הוצאות על הלקוח תהא בבחינת תשלום כפל: לא זו בלבד שנמנע ממנו ייצוג משפטי ראוי והולם, אלא שהוא אף יידרש לשאת במחיר התנהלותו הפגומה של בא-כוחו. דומה אפוא כי מקרים מעין העתירה דנן, בהם התרשל עורך הדין בהגשת כתב בית דין בדוי, הולמים במיוחד שימוש בכלי של הוצאות אישיות".
לדברי כנפי-שטייניץ, "במקרה דנן, משמדובר במקרה ראשון מסוגו
שהובא לפתחו של בית משפט זה, והרבה לפנים משורת הדין, לא מצאתי לעשות שימוש באיזה מבין כלים אלה. אולם מן הראוי כי במקרים עתידיים דומים, ובתנאים ההולמים זאת, יעשו בתי משפט שימוש בסמכויות הנתונות להם בכדי לשמור על טוהר ההליך המשפטי ותקינותו. אין זו זכות אלא חובה".
לבסוף אומרת כנפי-שטייניץ: "אין בחומרת המעשה שלפנינו, ובחששות שהוא מעורר, כדי להעיב על שימושים ראויים שניתן לעשות בכלי בינה מלאכותית. אל לנו לשפוך את התינוק עם המים. בכלי הבינה המלאכותית טמון פוטנציאל רב לשיפור מרחיק לכת של המלאכה המשפטית; הגברת הגישה לערכאות והנגשת הדין; העמקת המחקר המשפטי ושיפור כתבי הטענות; ייעול ההליכים וקיצור משך ההתדיינות; השגת פשרות; והפחתת העומס על מערכת המשפט. אין זה ראוי כי מפני החששות המובנים נחמיץ תועלות אלו.
"יתרה מזו. נוכח קצב התקדמותה של טכנולוגיה זו, והדינמיות המאפיינת אותה, יש הסבורים כי לא ירחק היום שחובותיו של עורך הדין ישמיעו צורך להיעזר בכלים אלה. אף יש לקחת בחשבון את האפשרות כי חששות אליהם אנו נדרשים כיום, יזכו במרוצת הזמן למענה טכנולוגי מספק; וכי הכללים שיפים לשעה זו, יפנו מקומם לכללים עדכניים ומתאימים יותר.
"ואולם, לעת הזו יש להדגיש כי שימוש שעושים עורכי דין בכלי בינה מלאכותית, אין משמעו כי הם יכולים להתפרק מאחריותם ומשיקול דעתם המקצועי. חובותיהם המקצועיות של עורכי דין דורשות לעשות בטכנולוגיה זו שימוש אחראי, זהיר וביקורתי, להבין לעומקן את יכולותיה ומגבלותיה, ולהתעדכן מעת לעת בכל הנוגע לחולשותיה
וחוזקותיה. בפרט, אין הם רשאים להגיש לבית המשפט כתבי בית דין שלא נבדקה אמינותם ודיוקם בדוק היטב, שלא לומר כתבי בית דין מוטעים ומטעים, תוך הסתמכות עיוורת על הכלים האמורים".
כנפי-שטייניץ הורתה להעביר את פסק הדין למנהל בתי המשפט,
צחי עוזיאל - רמז לכך שיש להפיצו לכל השופטים, כך שיפעלו על פיו. השופטים
דוד מינץ ו
יוסף אלרון הסכימו עם כנפי-שטייניץ.