ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דוחה מכל וכל את הטענה לפיה היה מצוי בניגוד עניינים (עבירה של מרמה והפרת אמונים) ביחסיו עם שאול אלוביץ. נתניהו אמר, בהמשך עדותו במשפטו (26.2.25), כי מדובר בהמצאה שנועדה לתפור לו תיק, להפליל קשרים תקינים ובסכנה משמעותית לדמוקרטיה. לפי כתב האישום, ניגוד העניינים לא היה בשל החברות האישית (כפי שנאמר בשימוע), אלא בשל הדרישות בנושא הסיקור. לדברי נתניהו, בנושא ניגודי עניינים הוא התייעץ עם עוה"ד דוד שמרון (בן-דודו) ומיכאל ראבלו (שותפו של שמרון), "שהם אנשים שקרובים לי והערכתי את הייעוץ שלהם"; במקרים מיוחדים עם עו"ד יעקב וינרוט המנוח; וזה בנוסף ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה (שולמית ברנע-פארגו). "נכוויתי בפושרים והאשימו אותי בכל מיני דברים; אני נזהר פה במים קפואים", הוסיף. "הוסבר לי שאם זה חבר קרוב ואין לך דבר קונקרטי שמשפיע עליו, לא צריך להצהיר עליו", אמר. "עם אלוביץ הייתה ידידות, היכרות. הוסבר לי שחובת הדיווח חלה על ידידות כמו בן משפחה קרוב. לא כללתי את אלוביץ כי הוא לא חבר קרוב. את [ארנון] מילצ'ן לא כללתי, כי הוא אומנם חבר קרוב, אבל כבר לא היו לו עסקים בארץ ולכן לא הייתה לי השפעה עליו בפעולות קונקרטיות". נתניהו התייחס לכתב האישום: "כדי לייצר את הקשר הקרוב, הם מייצרים דבר חדש בתולדות המשפט: יש דבר שהוא שווה ערך להיות חבר קרוב - וזו זיקת סיקור. הלך הרוח שלי לא כלל את הדבר הזה; דמוקרטיה היא הקשר בין נבחרי ציבור לציבור, באמצעות התקשורת. כאן באים ומפלילים את הקשר הזה בטענה חדשה שלא הופיעה בתולדות המשפט: הם אומרים שאסור לך לפנות לבעלים של אמצעי תקשורת, לעיתונאי או לעורך. "זה אומר, שכל פוליטיקאי נמצא בניגוד עניינים פוטנציאלי. לכן זה בכלל לא עלה. איש לא אמר לי שיש בעיה זו. לא היה דבר כזה. זו המצאה מיוחדת שהומצאה עבורי כדי לנסות לתפור לי תיק. איך יכול להיות שגדולי המשפטנים בעולם לא חשבו על הדבר הזה? תפרו תיק! כולם ידעו שאני בקשר עם בעלים ועם עיתונאים, ואף יועץ משפטי לא אמר שיש פה זיקת סיקור. זה גם מסכן את החיסיון העיתונאי, עוד מרכיב של הדמוקרטיה".