ישראל ירדה למקום ה-31 (מבין 167 מדינות) במדד הדמוקרטיה של קבוצת אקונומיסט לשנת 2024, לעומת המקום ה-30 בשנת 2023. אקונומיסט ממשיך להגדיר את ישראל כ"דמוקרטיה פגומה" ולא כ"דמוקרטיה מלאה", וזאת לצד מדינות מערביות רבות. ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון המוגדרת כ"דמוקרטיה" בדירוג שפורסם אתמול (26.2.25).
הציון הכולל של ישראל עומד על 7.80 נקודות (עשר נקודות מציינות דמוקרטיה מושלמת). היא קיבלה ציונים גבוהים של 9.58 נקודות במרכיב של הליך הבחירות והפלורליזם ו-9.44 נקודות בנוגע להשתתפות הפוליטית; ציון בינוני של 7.50 נקודות בתפקוד הממשלה; וציונים נמוכים יחסית של 6.88 נקודות בתרבות הפוליטית ושל 5.59 נקודות בחירויות האזרחיות.
בדירוג העולמי מובילות נורבגיה (9.81 נקודות), ניו-זילנד (9.61), שבדיה (9.39), איסלנד (9.38), שווייץ (9.32), פינלנד (9.30), דנמרק (9.28), אירלנד (9.19), הולנד (9.00) ולוכסמבורג (8.88). מדינות אלו היו בין עשר הראשונות גם ב-2023 אם כי חלקם עלו או ירדו בשנה שעברה. בין המדינות הנוספות המקדימות את ישראל מצויות טייוואן, גרמניה, בריטניה, יפן, קוסטה ריקה, מאורציוס, אסטוניה ויוון - המוגדרות כולן "דמוקרטיה מלאה".
בין המדינות המוגדרות "דמוקרטיה פגומה": צרפת וארה"ב המקדימות את ישראל;
קוריאה הדרומית, בלגיה, איטליה, פולין, הודו, דרום אפריקה, ארגנטינה, הונגריה, ברזיל, אינדונזיה ותאילנד המדורגות אחרי ישראל. בתחתית הדירוג: המשטרים הסמכותניים של צ'אד, טג'יקיסטן, לאוס, טורקמניסטן, סודן, סוריה, הרפובליקה המרכז-אפריקנית,
קוריאה הצפונית, מיאנמר ואפגניסטן.
אקונומיסט מצביע על שחיקה מתמשכת בדמוקרטיה העולמית מאז השיק את המדד בשנת 2006. הציון הכולל ירד מ-5.52 נקודות ל-5.17 בלבד - רמתו הנמוכה ביותר אי-פעם. מספר הדמוקרטיות (המלאות והפגומות) ירד מ-79 ל-71, בעוד מספר המשטרים הסמכותניים עלה מ-55 ל-60, ומספר "המשטרים ההיברידיים" (הפועלים בשטח האפור שבין דמוקרטיה לסמכותנות) עלה מ-33 ל-36.
בשנת 2024 ירדו צרפת וקוריאה הדרומית מהגדרה של דמוקרטיה מלאה להגדרה של דמוקרטיה פגומה, ומספר השינויים לרעה בדירוג כולו היה גדול ומשמעותי יותר מזה של מספר השינויים לטובה. בצד החיובי מציין אקונומיסט, כי אשתקד נערכו בחירות ב-70 מדינות ובהן 4.2 מיליארד בני אדם - המספר הגדול ביותר אי-פעם - ורובן היו חופשיות והוגנות, ואף כללו מהפכים מלאים או חלקיים. לצד זאת, אקונומיסט מזהיר מפני התחזוקתן של מפלגות קיצוניות, בשל הקושי של המפלגות המסורתיות להתמודד עם נושאי פנים מרכזיים כגון כלכלה, הגירה, חינוך, בריאות ותשתיות.