שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, דחה (9.3.25) את שתי הבקשות לצווי ביניים שיקפיאו את יישום השינוי באופן בחירתו של נציב תלונות הציבור על שופטים. משמעות ההחלטות היא שבשלב זה, לכל הפחות, יכולה הממשלה לקדם את המתווה ואף לבחור נציב על פיו. אלרון הורה לכנסת וליועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, למסור תשובות מקדמיות עד 2.4.25 וקבע שלאחר מכן יוחלט כיצד להמשיך לטפל בעתירות. בג"ץ יוכל להוציא צו ביניים גם בהמשך הדרך. עד לתיקון, נבחר הנציב בידי הוועדה לבחירת שופטים על-פי המלצה משותפת של שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון. כל הנציבים עד כה, מאז הקמת הנציבות ב-2003, היו שופטים בדימוס של בית המשפט העליון (טובה שטרסברג-כהן, אליעזר גולדברג, אליעזר ריבלין ואורי שהם). המשרה אינה מאוישת מאז מאי 2024, בשל חוסר הסכמה בין השר יריב לוין לשופטים עוזי פוגלמן ויצחק עמית על הבחירה. על-פי התיקון, ועדה בראשות שר המשפטים היא שתבחר את הנציב. הוועדה תהיה מורכבת משבעה חברים, מתוכם שלושה נציגים לקואליציה - שר המשפטים, שר העבודה וחבר כנסת שייבחר בדרך שיחליט יו"ר הכנסת; שני שופטים בדימוס (אחד ייבחר על-ידי שופטי בית המשפט העליון והשני על-ידי נשיאי בתי המשפט המחוזיים); דיין בדימוס (שייבחר על-ידי הרבנים הראשיים, מה שמעלה חשש לזיקה פוליטית); ונציג הסנגוריה הארצית הציבורית. כל חבר ועדה יוכל להציע שני מועמדים, והבחירה תיערך ברוב רגיל של ארבעה מתוך שבעה. התנועה לאיכות השלטון ולשכת עורכי הדין עתרו נגד התיקון, בטענה שהוא פוגע בצורה קשה באי-תלות הרשות השופטת, מעלה חשש לפוליטיזציה בפעילות הנציב ופוגע בזכותם של השופטים להליך הוגן. השתיים ביקשו גם צו ביניים שימנע את יישום החוק, אך כאמור נדחו. אלרון היה מועמדו של לוין לנשיא בית המשפט העליון, והוזכר כמי שעשוי להיות נציב התלונות לאחר פרישתו בספטמבר הקרוב - אך הוא הכחיש זאת מכל וכל.