מי נושא באחריות ל-7 באוקטובר? בשעה שישראל עוסקת בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, מסמך חדש שמפרסמת "התנועה למשילות ולדמוקרטיה" מטיל זרקור על שחקן שאינו עולה מיד על הדעת: בג"ץ.
המסמך, שהוכן לקראת ישיבת ממשלה, מתבסס על מחקר מקיף שנערך במשך שנה שלמה וכולל סקירת אלפי עתירות ביטחוניות ופסקי דין, ראיונות ועדויות, ומחקרים אקדמיים. לטענת עורכי המחקר, שופטי בג"ץ פיתחו לאורך השנים מנגנון השפעה עקיף - אך אפקטיבי - על קביעת מדיניות ביטחון ואף על ניהול הקרב עצמו.
כיצד שופט מתערב בלחימה?
המעורבות אינה מתבטאת רק בפסקי דין, אלא כבר בעצם ההחלטה לא לדחות עתירה על הסף. "כאשר בג"ץ מבקש תגובת המדינה לעתירה ביטחונית - הוא כבר נכנס למתחם ההתערבות", נכתב במסמך.
כך למשל, כאשר עתרו ארגוני שמאל נגד הוראות הפתיחה באש בגבול עזה בשנת 2018, בג"ץ אומנם דחה את העתירה - אך רק לאחר שדרש הבהרות ותגובות מפורטות, תוך שיצר "אפקט מצנן" על צה"ל. השיח המשפטי שנוצר סביב אותה עתירה, כך נטען, שינה את מדיניות הפתיחה באש - באופן שאיפשר לחמאס לאמוד את התגובה הישראלית, ולזהות נקודות תורפה.
מה הם הכלים?
הדוח ממפה שורה של טכניקות: קביעת דיונים דחופים, הנפקת צווים זמניים שמעכבים פעולות צבאיות, ואף "רמזים" שנמסרים לשלטון ולצה"ל במהלך דיונים. השופטים, כך נטען, אינם נזקקים להכרעה מפורשת - די באמירה מחוץ לפרוטוקול כדי להוביל לשינוי מדיניות.
עוד עולה כי פעמים רבות בג"ץ לא פוסל את המדיניות, אך גורם לשינויה בדרכים אחרות - כמו הפעלת לחץ עקיף או מתן לגיטימציה לעותרים סדרתיים. ההשלכה: צה"ל נאלץ להתאים את התנהלותו לציפיות שיפוטיות, גם כשאין פסיקה מחייבת.