התגובה הביקורתית ביותר מגיעה מהמשרד לשוויון חברתי בראשות השרה מאי גולן. לטענת הדוברת, האחריות להפעלת המאגר היא של שר הכלכלה, בהתאם לחוק הגנת הצרכן - ובמיוחד לאור סעיפים 17ב' ו-16ג'. עוד נמסר כי ההסכמות שהתגבשו בתקופת ממשלת בנט-לפיד - בין השרה לשוויון חברתי דאז מירב כהן, לבין שרת הכלכלה לשעבר אורנה ברביבאי - היו בבחינת "מזכר הבנות" בלבד, שלא קיבלו תוקף מחייב. במשרד טוענים כי המסמך כולל סעיפים שלא גובשו בתיאום מקצועי, וכי המשרד כלל לא היה שותף לאפיון או להקמה של המאגר והמערכת הנלווית לו. במשרד אף מטילים ספק בתקציב הנדרש: "בדיקה שביצענו מעלה כי תפעול והקמה של מערכת כזו לא אמורה לעלות יותר מ-3 מיליון שקלים, ואף הקמנו מערכות דומות בעלות נמוכה בהרבה. לא ברור מי קבע שיש צורך ב-5 מוקדנים, כאשר התקבלו רק 82 פניות בנושא המאגר לאורך שנה שלמה, מול 321 תלונות צרכניות כלליות". המשרד לשוויון חברתי מסכם את תגובתו בנימה בוטה: "נשמח לשתף פעולה עם גורמים מקצועיים - ולא עם פופוליזם ודמגוגיה לשמה". דוברות המשרד לשוויון חברתי האשימה בתגובתה את משרד הכלכלה בהדלפות שקריות לתקשורת. אולם נדגיש, מדובר בטענה מופרחת המידע בכתבה זו אינו תוצאה של הדלפה, אלא נחשף במסגרת עבודה עיתונאית סדורה, פניות רשמיות ובחינת מסמכים.

לא רק המאגר עצמו אינו פעיל - גם הטיפול בתלונות האזרחים נפגע. אזרחים שפונים לרשות להגנת הצרכן כדי להתלונן על שיחות שיווק מטרידות מקבלים תגובה אחידה: "מאגר 'אל תתקשרו אליי' ירד בשלב זה. אין גישה לעוסקים למאגר ולא ניתן לבצע בדיקה של מספרים אם הם רשומים בו או לא. אנו פועלים למציאת פתרונות חלופיים". המשמעות ברורה: אין בידי המדינה כרגע דרך מעשית למנוע שיחות שיווק המפרות את החוק.